שקט כבד עמד השבוע בבית העלמין היהודי בשופרון, הונגריה - שקט שהיה בו כדי להדהד את זעקתם של אלפי יהודים שקולם נדם לפני שמונה עשורים. 82 שנה לאחר גירושם האכזרי של יהודי העיר למחנות ההשמדה, התכנסו צאצאים, נציגי ציבור ותושבים מקומיים לטקס זיכרון מרגש, שביקש להשיב לרגע את שמותיהם ופועלם של אלו שנעקרו באכזריות.
קהילה של תורה, חסד ומסחר
הדוברים בטקס תיארו את הקהילה היהודית בשופרון כפי שהייתה בשיאה: קהילה מפוארת שחיה בדו-קיום עם סביבתה, מוקד של חיי תורה, תפילה, מסחר משגשג ומעשי חסד ענפים. אולם, החיים היהודיים העשירים הללו נגדעו בפתאומיות כאשר אלפי יהודים - אנשים, נשים וטף - גורשו אל גיא ההריגה באושוויץ. עבור רבים מהם, המסע הזה היה דרכם האחרונה.
"כל שם הוא עולם שלם"
רגע השיא של האירוע נרשם בעת נאומו של הרב מאיר יערי-גרינוולד. הרב, מצאצאיו של הרב מנחם גרינוולד זצ"ל - מי שעמד בראש הקהילה החרדית בשופרון במשך שישים שנה - הגיע לטקס כשהוא נושא את משא העבר על כתפיו.
"לעמוד כאן, במקום שבו חיו יהודים, התפללו, למדו והקימו משפחות, זו לא רק חזרה אל העבר", אמר הרב יערי-גרינוולד בקול נרגש. "זו שליחות. כל שם החקוק כאן הוא עולם שלם, וכל זיכרון כזה מחייב אותנו לומר: הקהילה לא נשכחה, והעתיד עוד יכול להיבנות".
דבריו של הרב נגעו בלבם של הנוכחים, כשהוא מדגיש כי הזיכרון היהודי אינו עניין סטטי, אלא מחויבות פעילה של הדורות הבאים לשאת את המורשת ולמנוע את מחיקתה הסופית.
מחויבות לעתיד
ראש העיר, ד"ר ציפריאן פרקש, בחר להדגיש בדבריו את תרומתם הבלתי נמחקת של יהודי שופרון להיסטוריה ולתרבות העירונית. הוא עמד על החובה המוסרית של העיר כיום להנציח את הקהילה שאבדה. דברים דומים השמיע ראש הקהילה, אנדרוש ביכלר, שקרא לשימור הקשרים האנושיים והקהילתיים ככלי למניעת שנאה בעתיד.
הטקס נחתם במנהג ישראל העתיק של הנחת אבנים על המצבות, פעולה פשוטה אך עוצמתית של חיבור בין החיים למתים. המעמד, שהחל בכאב על שאבד, הסתיים בנימה של תקווה - תחושה שהחיבור בין צאצאי הקהילה, הנהגת העיר והפעילים לשימור הזיכרון, טומן בחובו את הזרעים לבניית עתיד יהודי מחודש ומואר בשופרון.
כפי שסיכם הרב יערי: "העבר לא נשכח - והעתיד עוד יכול להיבנות. זו לא רק סגירת מעגל משפחתית, אלא קריאה להמשיך את האור שניסו לכבות".
התרעות פיקוד העורף