סביב שולחן עגול במטה המועצה האירופית, הידוע בכינוי "ביצת החלל", נאספו כ-30 ראשי ממשלות ונשיאים. הם נתבקשו להגיע בגפם, ללא טלפונים סלולריים, כדי לאפשר שיח גלוי לחלוטין. הפגישה הייתה כה טעונה רגשית, עד שחלק מהנוכחים כינו אותה בדיעבד "ערב של תרפיה". עלתה שם השאלה המהותית ביותר של העידן הנוכחי: האם ארצות הברית, מגינת אירופה במשך עשורים, הפכה כעת לאיום?
ראש ממשלת בלגיה מחה על כך שאירופה מסתכנת בהפיכתה ל"שפחה אומללה", בעוד מנהיגים אחרים התלוננו כי הממשל האמריקני מתעניין יותר בעסקאות אנרגיה מאשר בשמירה על הסדר העולמי. קנצלר גרמניה, פרידריך מרץ, זעם וטען שרק רוסיה מרוויחה מהמלחמה החדשה במזרח התיכון, והדיון אף גלש לתהייה אירונית האם נשיאות של ג'יי.די ואנס הייתה עדיפה.
העימות הפך גלוי ב-19 ביוני, כשבמהלך ריאיון לערוץ האיטלקי La7, טען טראמפ כי מלוני "התחננה" להצטלם עמו בפסגת ה-G7 בצרפת, וכי הוא נעתר לבקשה רק "מתוך רחמים". ראשת ממשלת איטליה מיהרה להכחיש את הטענות מכל וכל, והבהירה פומבית כי "לא אני ולא איטליה נוהגים להתחנן".
חילופי הדברים הובילו להידרדרות מהירה ביחסים ואף לביטול ביקורו המתוכנן של שר החוץ טאיאני בוושינגטון. טראמפ, מצדו, לא חזר בו. בפוסטים נוספים קשר את הירידה בפופולריות של מלוני לסירובה של איטליה לאפשר שימוש במרחב האווירי שלה בזמן העימות מול איראן.
הקרע העמיק עוד יותר, כאשר שעות ספורות לפני פתיחת פסגת נאט"ו באנקרה שבטורקיה, העלה טראמפ לרשת החברתית שלו תמונה בה הוא מצולם לצדה, בלוויית הכיתוב העוקצני: "דרוש צו הרחקה". כך דיווחה רשת "יורוניוז".
הפוסט, שפורסם בחשבון ה-Truth Social של הנשיא, עורר זעם רב במערכת הפוליטית בארץ המגף. על פי הדיווח ביומון האיטלקי "קוריירה דלה סרה", ממשלת איטליה החליטה בשלב זה שלא להגיב רשמית לפרובוקציה. מקורות מסרו לעיתון כי מלוני ושר החוץ האיטלקי, אנטוניו טאיאני, נועדו במהלך הלילה וסיכמו לאמץ אסטרטגיה של התעלמות ממה שנתפס כמתקפה אישית, בלתי מוצדקת ונטולת הקשר.
עם זאת, פוליטיקאים איטלקים אחרים מיהרו להביע סולידריות. מנהיג מפלגת "אציונה", קרלו קלנדה, תקף בחריפות וכתב ברשת X: "טראמפ הוא בריון בזוי וזול. תמיכה מלאה בראש הממשלה".
בהשפעת רוח זו, אירופה החלה בניסוי היסטורי של "דה-אמריקניזציה". רשויות מצרפת ועד הולנד החלו לעבור לתוכנות קוד פתוח אירופיות ולהסיר טכנולוגיות אמריקניות. אירופה החלה להזרים תקציבי עתק לחברות בינה מלאכותית, מרכזי נתונים ותעשיית חלל מקומית, ואף לבחון כיצד יפעלו מערכות הנשק שלה ללא אישור מוושינגטון. דוח מודיעין מדרום אירופה הבהיר את חומרת המצב: "אתם לא מתמודדים עם ממשל שיש לו תהליכים, אתם מתמודדים עם אדם בודד והפכפך".
כך נולדה "דיפלומטיית החנופה". רוטה שכנע את מדינות אירופה להתחייב ליעד הוצאה ביטחונית של 3.5% מהתמ"ג כדי להשביע את רצונו של טראמפ, שדרש 5%. המנהיגים אימצו את הגישה גם ברמה האישית: הם התאימו את שפתם לזו של טראמפ. כך למשל, תוכנית השלום באוקראינה זכתה לכינוי "לעצור את ההרג" במקום "הפסקת אש", ונשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, החליפה את המילה "סנקציות" ב"מכסים". גם הקנצלר מרץ ביקר בבית הלבן והופתע כשטראמפ הזמין אותו לבחור מזכרות וכובעי MAGA מ"חדר לווינסקי".
עם זאת, היו גם רגעי מבוכה קשים, כמו המקרה שבו טראמפ שהיה מתוסכל מבעיה טכנית במהלך שיחת וידאו עם נשיא צרפת וראש ממשלת קנדה, והשליך את הטאבלט על רצפת החדר הסגלגל.
סוף האשליות הגיע באוגוסט, בפסגת אלסקה בין טראמפ לפוטין, שם נידונו תוכניות כלכליות משותפות וטראמפ הביע פקפוק בסיכויי אוקראינה. משלחת חירום אירופית טסה לבית הלבן, רק כדי למצוא אותו שונה לחלוטין. עץ האלון ההיסטורי שמקרון נטע בקדנציה הקודמת הוסר ממקומו. המנהיגים נאלצו להמתין בזמן שטראמפ שוחח עם פוטין במשך 40 דקות ארוכות. סוכנות הביון הבריטית (MI6) סיכמה את המצב באופן מצמרר, כשהגדירה את הבית הלבן החדש כשילוב של "ציד המכשפות מסיילם" עם "וולף הול" רווי האינטריגות, והזהירה כי דיפלומטיית החנופה איבדה את כוחה לחלוטין.
יחסו של טראמפ למנהיגי אירופה בתקופה זו שזורה בקו התוקפני שמוביל טראמפ כלפי ברית נאט"ו לקראת הפסגה. בימים האחרונים כינה הנשיא האמריקני את מערכת היחסים עם בעלות הברית "מגוחכת וחד-כיוונית", כשהוא שב ומציף את דרישתו להגדלת נטל ההוצאה הביטחונית של מדינות אירופה.
התרעות פיקוד העורף