בטור שפורסם באתר "איראן אינטרנשיונל", נטען כי במשך קרוב לחצי מאה התבססה הרפובליקה האסלאמית על עיקרון אחד ברור: למנהיג העליון יש תמיד את המילה האחרונה. נשיאים, פרלמנט, מערכת המשפט, הצבא ומוסדות השלטון יכלו לחלוק זה על זה ולהיאבק ביניהם, אך בסופו של דבר ההכרעה הייתה נתונה למנהיג העליון בלבד. כעת, לפי הדיווח, ההנחה הזו מתחילה להתערער - ולא רק מחוץ למשטר, אלא גם מתוך המערכת עצמה.
הוויכוח שהצית סערה
האמירה עוררה תגובת נגד חריפה מצד הזרם האולטרה-שמרני, שהאשים אותו בפגיעה בעיקרון "שלטון חכם ההלכה" (ולאיית אל-פקיה), שלפיו המנהיג העליון מחזיק בסמכות העליונה במדינה. לטענת מבקריו, הוא הוריד את מעמדו של המנהיג העליון לדרגתם של יתר מקבלי ההחלטות.
"רעיון חדש לחלוטין"
"קיים תמיד מרכיב מסוים של קבלת החלטות משותפת", אמר קלאוסון, "אבל המנהיג העליון היה זה שקיבל את ההחלטה הסופית". לדבריו, האפשרות שהחלטות מוסדיות יהפכו למחייבות גם ללא אישורו הסופי של המנהיג העליון תהיה "דרך חדשה ושונה מאוד" לניהול המדינה.
הסתירה שמלווה את המשטר מאז הקמתו
לדברי עזיזי, בתקופת שלטונו של עלי חמינאי הסתירה הזו כמעט נעלמה, משום שהוא ריכז בידיו את מרבית מוקדי הכוח. "הוא למעשה הפך את איראן לאוטוקרטיה - מערכת אישית שבה למילה שלו היה המשקל העליון", אמר. עם זאת, עזיזי סבור כי היה ברור זה שנים כי אף יורש לא יוכל ליהנות מאותה סמכות אישית. לדבריו, המעבר להנהגה חדשה צפוי להיות פחות דתי ויותר קולקטיבי.
הכוח עובר למועצה ולמשמרות המהפכה?
לדברי עזיזי, התהליך הזה החל עוד לפני מותו של עלי חמינאי. לאחר מלחמת 12 הימים, כך לטענתו, יותר ויותר סמכויות מעשיות עברו למועצה העליונה לביטחון לאומי, שבה חברים נציגי הנשיאות, מערכת המשפט, משמרות המהפכה, שירותי המודיעין וגופי שלטון נוספים. בנסיבות אלה, דבריו של קאאמפנה אינם נתפסים רק כהגנה על המגעים מול וושינגטון, אלא כרמז לכך שגם מוסד המנהיג העליון עצמו משתנה - ממקור הסמכות הבלעדי לאחד ממספר מוקדי כוח במדינה.
לדברי עזיזי, אם המגמה תימשך, ייתכן שבעתיד יהיה צורך לשנות את חוקת איראן. להערכתו, בשנים הקרובות עשויה הרפובליקה האסלאמית לבטל לחלוטין את תפקיד המנהיג העליון, למזג אותו עם מוסד הנשיא או לבצע רפורמה חוקתית מקיפה.
משמרות המהפכה עשויים להיות המרוויחים
לטענתו, הממסד הצבאי כבר אינו חש צורך לרַצות את הממסד הדתי כפי שהיה בעבר. עם זאת, הוא סבור שמשמרות המהפכה אינם מעוניינים לבטל את מוסד המנהיג העליון, אלא דווקא לשמר אותו כמקור ללגיטימציה דתית וחוקתית - בזמן שהכוח המעשי עובר יותר ויותר לידי מוסדות הביטחון. "המצב האידיאלי מבחינתם הוא שלטון 'ולאיית אל-פקיה' הנשלט בידי משמרות המהפכה ולא בידי אנשי הדת", אמר.
השאלה שמרחפת מעל המשטר
הממשלה האיראנית טוענת כי דבריו של קאאמפנה סולפו וכי מעולם לא ערער על סמכותו של המנהיג העליון. אולם לפי "איראן אינטרנשיונל", עצם הוויכוח שהתפתח בעקבות דבריו חושף שינוי עמוק במערכת הפוליטית האיראנית. במשך עשרות שנים התחרו מוסדות המדינה תחת סמכות אחת שלא הוטלה בספק. כיום, כך נטען, מוקד המאבק הוא כבר הסמכות עצמה.
השאלה שנותרה פתוחה היא האם מוקד הכוח הסופי יתבסס במועצה העליונה לביטחון לאומי, במשמרות המהפכה או בקואליציה אחרת של האליטות הפוליטיות. אולם השאלה העמוקה יותר, לפי הטור, היא האם מוסד המנהיג העליון - כפי שעוצב והתקיים תחת עלי חמינאי - מסוגל בכלל לשרוד את האיש שהגדיר אותו.
התרעות פיקוד העורף