שלוש דקות נמשכו רעידות האדמה האלה בבירה קראקס ובבירת מחוז לה גואירה. שלוש דקות שהובילו למותם של יותר מ-4,000 איש ולפציעתם של יותר מ-16 אלף. כ-50 אלף בני אדם עדיין נעדרים. ישראל הציעה את עזרתה למחרת האסון, והתנאים ליציאת המשלחת הישראלית בשלו כעבור עשרה ימים.
מרגש מאוד
"בימי המערכה מול איראן צברנו הרבה ניסיון ואנחנו יודעים איך צריך להתנהג אחרי פגיעה. הפגיעות מטיל אומנם שונות מאוד מהפגיעות שהן תוצאה של רעידת אדמה, אבל כולנו עברנו הכשרות נרחבות כאנשי מקצוע גם בנושא רעידות אדמה והשתתפנו במשלחות דומות בעבר. טיל יכול לגרום נזק גדול, אבל מדובר באירוע נקודתי של הדף, והפגיעה היא נקודתית. ההבדל המשמעותי הוא בהיקף הנזק ובאופיו, מבחינת התנהגות המבנים אחרי הפגיעה. כאן, אנחנו יכולים לנסוע ברכב 40 דקות, ומתוך כל שלושה בניינים שנראה, שניים נמצאים על הארץ, וגם בשלישי שעומד לא בהכרח אפשר לשהות, ואפילו לא להיות בסביבתו. הפגיעות נרחבות מאוד, ואנחנו מביאים לכאן ידע מקצועי משמעותי".
הסיוע הישראלי כולל גם את הערכת המשאבים הנדרשים בציוד הנדסי, בהיבט הביטוחי, בענייני הסדר הציבורי ואפילו בהסברה לציבור.
שיבלי סיפר שלא הופתע מהקריאה להתייצב לסייע למרות הנתק ביחסים הדיפלומטיים. "אנחנו הרי ידועים בכך שאנחנו מוציאים משלחות סיוע לכל העולם בשעת צרה", אמר. "כשנקראתי להצטרף למשלחת התרגשתי מאוד. זו גאווה גדולה עבורי לייצג את מדינת ישראל וגם את המגזר הבדואי".
"זה היה הדבר הראשון שעבר לי בראש. התרגשתי מאוד מהקריאה, חשתי גאווה בידיעה שאנחנו מציעים כאן יד לעזרה. קבלת הפנים שחיכתה לנו הייתה חמה מאוד. התקבלנו בזרועות פתוחות וההרגשה היא שכולם סביבנו עושים הכול כדי להקל עלינו ולאפשר לנו לעבוד - מקשיבים לנו, מקצים לנו את כל המשאבים שאנחנו צריכים. אנחנו מקבלים כאן חיוכים, חיבוקים וברכות מאנשי הממסד, ולא פחות מזה מהאנשים ברחוב, האנשים הפרטיים שאנחנו נותנים להם חוות דעת מקצועית לגבי הבניין שבו גרו. בכל מקום מציעים לנו מים וקפה, גם כשהחדשות שאנחנו מביאים להם קשות. כולם כבר מכירים אותנו, יודעים מה אנחנו עושים פה, מושכים אותנו אליהם כדי שנבדוק את בתיהם ומבקשים להצטלם איתנו. זה מרגש מאוד".
קאטל סיפר על מבנה מגורים עצום, בן 16 קומות, שהתגוררו בו אלפי אנשים עד רעידת האדמה. המבנה אושר למגורים לאחר בדיקת המהנדסים הישראלים, זמן קצר לפני שיחתנו. "אמרנו לאלפי אנשים שחיו באוהלים על האספלט ברחוב, כי לא נשאר מקום בפארקים, שהם יכולים לחזור הביתה. אז נכון, הקירות בבית שבורים ואין חלונות, ואין מים וחשמל, ויש ריח מסריח כי הביוב נפרץ, ועדיין - הם חוזרים לבתים שלהם. זה ממש נוגע בי".
תוכנית מקיפה
חלק מהמבנים מתגלים ככשירים למגורים, במקרים אחרים מסבירים אנשי המקצוע לתושבים כי יוכלו להיכנס לבתיהם ולאסוף מהם חפצים נחוצים, ולעיתים הבשורות קשות יותר. "גם כשאנחנו מבינים ומסבירים שהמבנה מסוכן, למרות שמבחוץ הוא עומד ונראה בסדר, האנשים מחבקים אותנו", אמר שיבלי.
"למרות האבק מסביב, למרות הריח הלא נעים, למרות אופי הבשורה, הם מודים לנו. מוקדם יותר היום נאלצנו לבשר לנציגת הדיירים מאחד הבניינים שאי אפשר אפילו להיכנס לדירות כדי להוציא חפצים, עד כדי כך המבנה מסוכן. למרות הבשורה הקשה היא בירכה אותנו לדורות קדימה, בדמעות בעיניים, מכל הלב. ראו עליה שהבשורה קשה לה, אבל היא אמרה שעדיף לאבד את הבית מאשר את החיים, והיא צודקת. עשרות אלפי אנשים כאן איבדו את בתיהם. אחד הדברים הקשים בעבודה הוא העניין הזה. כשבסוף הסקר אני נאלץ לומר לאנשים שהבית שלהם מסוכן, והם פורצים בבכי, כי המשמעות היא שהם נשארים ברחוב. זה שובר את הלב".
המהנדסים הישראלים נעזרים בחפ"ק אחורי שנמצא בארץ ומסייע להם בכל הקשור לתצלומי אוויר ולסקרי קרקע. בחפ"ק האחורי פעילים כ-20 אנשי מקצוע בתחומים שונים. עם ההגעה לאזור בוונצואלה התבקשו אנשי המקצוע הישראלים לסייע בהכנת תוכנית מקיפה הכוללת היערכות לסימון המבנים המיועדים להריסה והמלצות לביצוע נכון של ההריסות ולפינוי פסולת הבניין שתיוותר אחריהן. בעצה אחת עם המקומיים, הוחלט לנסות לנצל בטון וברזל מההריסות לשימוש חוזר.
שיבלי וקאטל סיפרו כי לצד מיפוי המבנים ומיונם הם עוזרים לאנשי המקצוע המקומיים, מלמדים אותם שיטות מיון ומתרגלים איתם את העבודה המורכבת. בשלב הבא, לדבריהם, יסייעו בהריסת המבנים שהוגדרו מסוכנים ובפינוי הפסולת, כדי שאפשר יהיה להתחיל בעבודות השיקום והפיתוח.
בזהירות המתבקשת מביעים השניים תקווה כי היחסים הדיפלומטיים בין המדינות ישתפרו וכי יוכלו לחזור לוונצואלה בעתיד, הפעם כתיירים. "אני ממש מקווה שתהיה לי הזדמנות לבקר פה בנסיבות אחרות, עם המשפחה", אמר קאטל. "זו ארץ יפהפייה, עם נופים מדהימים, עוצרי נשימה ממש".
התרעות פיקוד העורף