נקודת השבר הבולטת ביותר התרחשה במאי האחרון, במהלך ביקורו ה-14 של פוטין בסין מאז עלה שי לשלטון. הנשיא הרוסי הגיע לבייג'ינג עם מטרה ברורה: קבלת אור ירוק משי להקמת צינור הגז "כוח סיביר 2" - פרויקט דגל שמוסקבה זקוקה לו כאוויר לנשימה כדי לפצות על אובדן השוק האירופי.
אולם, הפקידים הסינים הבהירו למשלחת הרוסית כי יחתמו על העסקה רק אם רוסיה תמכור לסין גז במחיר המסובסד והזול שבו היא מוכרת אותו בשוק המקומי שלה.
בפועל, בייג'ינג דרשה מהקרמלין לסבסד את הפרויקט, ואף הורתה לרוסים שלא להעלות שוב את הנושא עד שתנאיהם ישתנו. פוטין עזב את בייג'ינג לאחר שחתם על 42 הסכמים והצהרות משותפות, אך ללא עסקת הגז הקריטית. "שי קיבל את פוטין כמו קיסר המקבל מבקר בטירתו - ושלח אותו הביתה", תיארו זאת גורמים עסקיים.
הדינמיקה הנוכחית מהווה ניגוד מוחלט לפגישתם הראשונה של השניים ב-2013, אז כינה שי את פוטין "המודל לחיקוי שלי", בשל יכולתו להקרין עוצמה מעצמתית למרות כלכלת אנרגיה מסורתית. כיום, המספרים מדברים בעד עצמם: סין מהווה כעת כ-40% מכלל הסחר של רוסיה (לעומת 10% בלבד בעשור הקודם) ואחראית לשליש מהכנסות היצוא שלה.
מנגד, רוסיה מהווה פחות מ-4% מהסחר הכלכלי של סין. גל של סחורות סיניות - מרכבים ועד מכונות כבד - מציף את השוק הרוסי ופוגע ביצרנים המקומיים, מה שאילץ את הקרמלין להעלות לאחרונה מכסים על רכבים סיניים תחת לחץ פנימי מבית.
התלות הרוסית אינה נעצרת בכלכלה. על פי ה"וול סטריט ג'ורנל", פוטין נאלץ לוותר גם בזירה הגיאופוליטית והפיננסית, כאשר הסכים לאחרונה לדרישת בייג'ינג להפוך את היואן הסיני למטבע המרכזי של הבנק לפיתוח אזורי במרכז אסיה - מהלך שמוסקבה התנגדה לו במשך עשור מחשש לאובדן השפעה במרחב הסובייטי לשעבר.
למרות ההצהרות הפומביות מהקרמלין על "שותפות ללא גבולות ובתנאי שוויון", מומחים מעריכים כי המלחמה באוקראינה העניקה לבייג'ינג את המנוף הסופי להפוך את רוסיה לתלויה בה לחלוטין - מודל שרואה כעת בסין לא רק שותפה, אלא מקור נערץ ומכתיב של כוח ומודרניזציה.
התרעות פיקוד העורף