"לא הייתי מקבל הרצאת מוסר גם מאייכמן": טאקר קרלסון ממשיך במפגן האנטישמי

החלק המרכזי והסוער ביותר בריאיון של קרלסון הוקדש ליחסי ארצות הברית וישראל, ולמה שהוא מתאר ככניעה מוחלטת של הפוליטיקה האמריקאית לאינטרסים זרים. לטענת קרלסון, הקרע הסופי שלו עם דונלד טראמפ הגיע לשיאו לאחרונה כאשר ארצות הברית, לדבריו, נגררה למאבק לשינוי משטר באיראן רק בגלל דרישותיה של ישראל.

"רצח עם" וביקורת על יהדות ארצות הברית

קרלסון לא עצר שם, והאשים את הלובי הפרו-ישראלי (איפא"ק) בקניית נאמנותם של נבחרי הציבור בארצות הברית: "כ-90% מחברי הקונגרס לוקחים כסף מלובי זר. אם זו הייתה ליכטנשטיין או קונגו שמממנת פוליטיקאים, הייתי מתנגד באותה מידה".

פילוג גזעי כמסך עשן לכלכלה דורסנית

"בזמן שאנשים עסוקים בלשנוא את השכן שלהם בגלל צבע העור שלו, האליטות בוזזות את המדינה", הסביר. הוא הצביע על העובדה שמהגרים מניגריה מרוויחים בארצות הברית יותר מהאזרח הלבן הממוצע, וטען כי כעסם של אזרחים צריך להיות מופנה אל מעמד המיליארדרים, תעשיית הקריפטו וחברות ההשקעות הפרטיות. אותן אליטות, לדבריו, מתעשרות ומשלמות מס מופחת ביחס לאזרח העובד הפשוט, ומשתמשות בגזענות וביצירת פילוג כדי להפריד ולמשול בציבור תוך התחמקות משאלות קשות על הכלכלה הלאומית.

קרוז ה"רוצח", אכזבה מהפוליטיקה ואופטימיות מבית

לגבי טראמפ, הוסיף קרלסון תאוריה שלפיה הוא סגר בעצמו את חקירת ניסיון ההתנקשות בו בפנסילבניה ממניעים נסתרים ומעוררי תמיהה.

לקראת סיום הריאיון, קרלסון הביע אכזבה עמוקה מהמערכת הפוליטית כולה. כשנשאל על ידי סמית' אם הוא רואה נקודת אור בפוליטיקאים דמוקרטים ורפובליקנים כאחד, קרלסון גיחך וכינה אותם "אסופה של בינוניים שדומים לגמדים מהקוסם מארץ עוץ".

הוא סיכם בנימה של השלמה מפוכחת: "טראמפ לא חזק כפי שחשבנו, ואף אחד מהפוליטיקאים האלה לא יציל אותנו. הבנתי שהייתי אידיוט ששמתי כל כך הרבה משקל על פוליטיקה. האושר שלנו לא תלוי במי שיושב בבית הלבן, אלא באהבה לאנשים סביבנו, בטיפול במשפחה שלנו ובאחריות האישית שלנו לעשות את הדבר הנכון בחיי היום-יום".