המעמד התקיים מול תערוכת החוצות "קולות מושתקים" (Verstummte Stimmen), המנציחה את דמויותיהם של יוצרים יהודים שנרדפו ונמחקו מבימות הפסטיבל לאחר עליית הנאצים לשלטון.
"הייתי מרוכז כולו באותם מוזיקאים", שחזר עמרני. "חשבתי איך להעניק להם כבוד בחזרה, ששמם והכרתם ישובו אליהם. זה היה מעמד עצוב מאוד, אך כזה שנוסך תקווה. ההיסטוריה השתבשה כאן בצורה איומה, והיה הכרחי להחזיר למודרים את מקומם הראוי".
בקול חנוק מהתרגשות הקריא עמרני את שמותיהם של 12 אמנים יהודים שנרדפו, בהם אנרייטה גוטליב, אוטילי מצגר-לטרמן, אדוארד רוזה, הרמן הורנר וריכרד ברייטנפלד. חלקם הצליחו להימלט מגרמניה, אך רבים מהם מצאו את מותם במחנות הריכוז וההשמדה.
"מכאן בדיוק חייב לצאת המאבק הבלתי מתפשר באנטישמיות"
פרידמן, שעלה מיד לאחר מכן לנאום בפני קהל הפסטיבל, נשא דברים תקיפים וחריפים שהתקבלו בתשואות רמות. הוא הזהיר מפני הגל האנטישמי העכשווי השוטף את אירופה ואת גרמניה - הן מימין הקיצוני, הן משמאל והן בחוגים איסלאמיסטיים - וקרא לחברה האזרחית לגלות אומץ לב ציבורי ולא לעמוד מנגד.
עבור עמרני, שגדל ביהודה ושומרון וקבע את חייו בגרמניה בעשור האחרון, המעמד הזה היה שיא אישי ותרבותי. "ליהדות יש עומק, תרבות וחיים, ואסור לצמצם אותה רק לתפקיד הקורבן", הוא אומר.
עם זאת, בצהרי אותו יום בביירוית, מול האנדרטה של מי שחיבר את כתב השטנה "היהדות במוזיקה", קולם של הנרדפים נשמע שוב - צלול, חי ובלתי נשכח.
התרעות פיקוד העורף