ג'ידי מצביע בין היתר על הקמת שני פארקים ימיים חדשים בידי טורקיה, על הצבת כטב"מים חמושים ומטוסי F-16 בצפון קפריסין, ועל ההתקרבות הדיפלומטית של אנקרה למזרח לוב. לדבריו, כל אלה משתלבים בתפיסת "המולדת הכחולה" – הדוקטרינה הטורקית המבקשת להרחיב את תחומי ההשפעה והשליטה הימית של אנקרה במזרח הים התיכון.
לדבריו, בטורקיה "מרגישים מאוד מאוד בטוחים בעצמם כרגע", והמסר שאנקרה מבקשת להעביר הוא שהיא מוכנה לקדם את האינטרסים שלה גם באמצעות צעדים חד-צדדיים.
יצירת עובדות בשטח
בטורקיה מציגים את הפארקים הימיים החדשים כמהלך סביבתי, אך באתונה בוחנים אותם כחלק מתמונה רחבה יותר הכוללת אזהרות ניווט, תכנון ימי ודוקטרינת "המולדת הכחולה". החשש היווני הוא שטורקיה הופכת בהדרגה עמדות שנויות במחלוקת למציאות מנהלית, בלי לפתור תחילה את המחלוקות עצמן.
ג'ידי טוען כי מדובר בשיטה של יצירת "עובדות מוגמרות", שמצמצמת את מרחב המשא ומתן. לדבריו, כל צעד כזה "מעלה את רמת המתיחות ומצמצם את המקום שנותר למשא ומתן ולדיפלומטיה", משום שאנקרה מציגה את המצב החדש כעובדה קיימת. הוא השווה זאת להתנהלות הטורקית ארוכת השנים בקפריסין – יצירת מציאות בשטח ולאחר מכן ניסיון להביא לקבלתה.
המתח הזה מתחדד סביב פרויקט Great Sea Interconnector, הכבל התת-ימי שנועד לחבר את יוון וקפריסין ובהמשך גם את ישראל. טורקיה טוענת כי עבודות במים הנתונים למחלוקת מחייבות את הסכמתה, בעוד באתונה ובניקוסיה רואים בכך ניסיון של אנקרה להרחיב את דרישתה לשליטה בפועל גם לפרויקטים שמבחינתן נכללים בזכויותיהן הריבוניות.
כניסתה של חברת התשתיות הצרפתית Meridiam כבעלת מניות מרכזית בפרויקט מעניקה לו גם ממד אירופי. עם זאת, ג'ידי מזהיר כי עצם המעורבות הצרפתית אינה מבטיחה הגנה על ספינות הסקר או הרתעה מפני ניסיון טורקי לשבש את העבודות. לדבריו, בסופו של דבר "המעצמות האירופיות צריכות להתייצב ולתמוך בבעלות בריתן האירופיות".
מצד שני, הוא מעריך כי יוון תמשיך לנסות לשמור על ערוצי הידברות פתוחים עם אנקרה. לדבריו, יהיה מפתיע אם אתונה תפעל בפרויקט מבלי להתייעץ עם הטורקים או לפחות לעדכן אותם מראש. אלא שכאן טמונה גם הדילמה: תיאום מוקדם עשוי להפחית את הסיכון להסלמה, אך עלול במקביל לחזק את הטענה הטורקית שלפיה פרויקטים באזורים הללו דורשים את אישורה.
"ארדואן מרגיש שיש לו את הגב של טראמפ"
ג'ידי מפרש את התגובה הזו כסימן לכך שוושינגטון מוכנה להעניק לאנקרה מרחב פעולה רחב יחסית. לדבריו, ארדואן מתנהל כאילו "יש לו את הגב של טראמפ, לא משנה מה הוא עושה" במזרח הים התיכון ובמזרח התיכון. עם זאת, חשוב להדגיש כי מדובר בהערכה של ג'ידי ולא בעמדה אמריקאית רשמית.
יש גם אינדיקציות לכך שאנקרה בחנה גישה לבסיסים צבאיים בסוריה. באפריל 2025 בחנו צוותים צבאיים טורקיים את בסיסי תדמור ו-T4 לקראת שימוש אפשרי במסגרת הסכם הגנה מתוכנן, לפני שישראל תקפה אותם. מנגד, גורם ביטחוני טורקי טען אז כי דיווחים לא רשמיים בנושא עלולים להטעות, ושר החוץ הטורקי הדגיש כי אנקרה אינה מעוניינת בעימות עם ישראל.
גם במקרה של אבו א-דוהור, היקף המעורבות הטורקית המתוכננת נותר שנוי במחלוקת. לפי הדיווח, בישראל חששו מהצבת ציוד צבאי מתקדם, אך לא פורסמו ראיות פומביות שמבהירות אילו מערכות, אם בכלל, התכוונה טורקיה להציב בבסיס. "אנחנו למעשה לא יודעים מה הטורקים התכוונו להציב שם", הודה ג'ידי.
ישראל מצדה הבהירה כי תתקוף כל התבססות צבאית בסוריה שתיחשב בעיניה לאיום. טורקיה מאשימה את ישראל בהפרת הריבונות הסורית, אך ג'ידי מגדיר את העמדה הזו כסטנדרט כפול, ומזכיר כי טורקיה עצמה ביצעה שלושה מבצעים צבאיים גדולים בסוריה במהלך מלחמת האזרחים ועדיין מחזיקה בשטח במדינה.
לדבריו, העמדה הטורקית היא למעשה: "טורקיה יכולה לפעול כאשר היא סבורה שהביטחון הלאומי שלה בסכנה, אבל ישראל לא יכולה". כעת מנסה ארה"ב לקדם מנגנון שימנע התנגשות מקרית בין ישראל, טורקיה וסוריה. מבחינת יוון וקפריסין, ההתפתחויות בסוריה הן גם מבחן רחב יותר: עד כמה רחוק סבור ארדואן שטורקיה יכולה להרחיב את השפעתה – והאם וושינגטון מתכוונת להציב לכך גבולות. ג'ידי מסכם כי ההתנהלות הנוכחית "פשוט מעלה את רמת המתיחות".
התרעות פיקוד העורף