על פי נתוני מכון המחקר היוקרתי פיו, שיעור האמריקנים המחזיקים בעמדה שלילית כלפי סין צנח ל-54 אחוזים, לעומת 68 אחוזים בשנת 2021. במקביל, סקר של מכון שיקגו לעניינים גלובליים מצא כי 57 אחוזים מהציבור תומכים ב"שיתוף פעולה ומעורבות ידידותית עם סין", זינוק חד מ-40 אחוזים בלבד שנרשמו בשנת 2024. הנטייה להתקרבות מקיפה את שני צדי המתרס הפוליטי, כאשר 68 אחוזים מהדמוקרטים ו-43 אחוזים מהרפובליקנים מביעים תמיכה במדיניות זו. סקר נוסף של מכון גאלופ הראה כי התמיכה בסין עלתה ל-34 אחוזים, יותר מכפול משפל השפל שנרשם בשנת 2023.
השינוי בדעת הקהל מאפשר לטראמפ לנהל מסלול של פיוס מדיני, כפי שהודגם בביקורו בבייג'ינג וכעת באירוח המפואר בבית הלבן, וזאת מבלי שבייג'ינג נדרשה לוויתורים מהותיים בתחומי הסחר או הביטחון. חוקרים מדגישים כי השיפור בתדמיתה של סין נובע גם מתחושת דעיכה פנימית במעמדה הבינלאומי של ארצות הברית, כאשר 62 אחוזים מהאמריקנים סבורים כי מדינתם זוכה כיום לפחות כבוד בעולם בהשוואה לעשור הקודם.
סקרים אלה והאינטרסים של טראמפ הובילו להתעלמות מופגנת משורת פעולות סיניות הפוגעות באינטרסים אמריקניים מובהקים. על פי כתבה שפורסמה ב"ניו יורק טיימס", הטיעון המרכזי שעולה מהתנהלות זו הוא שטראמפ מעדיף לטפח תדמית של חברות אישית עם המנהיג הסיני, על פני עימות ישיר עם בייג'ינג בסוגיות ביטחוניות וכלכליות קריטיות.
בשבועות האחרונים הועלו טענות קשות נגד סין, בהן התערבות בבחירות בארצות הברית וסיוע טכנולוגי וכלכלי נרחב לאיראן. למרות זאת, טראמפ ממשיך להמעיט בערכן של פעולות אלו. הוא מתרץ את התנהלותה של בייג'ינג, מתחמק מגינוי, ואף מקביל את הריגול הסיני לפעולות הריגול של ארצות הברית עצמה.
מומחי מדיניות חוץ ובכירים בפוליטיקה האמריקנית מציינים כי הגישה הפייסנית של טראמפ כלפי מנהיגים סמכותניים, מנוגדת לחלוטין ליחס הנוקשה שהוא מפגין כלפי בעלות בריתה המסורתיות של וושינגטון. בדיווח של ה"ניו יורק טיימס" מודגש כי בעוד שטראמפ מחפש הישגים תדמיתיים, שי ג'ינפינג מגיע לפסגה במטרה פרגמטית: להרוויח זמן ולהקל את הלחץ האמריקני, מתוך הבנה שטראמפ עלול למצוא את עצמו מוחלש מבחינה פוליטית לאחר בחירות האמצע הקרבות.
התרעות פיקוד העורף