החוק המוצע מאפשר להטיל סנקציות גם על מנהיגים ובעלי תפקידים בגופים - לרבות גופים ממשלתיים - שהיו מעורבים בפעולות המנויות בו. על פי לשון ההצעה, הסעיף עשוי לחול גם על שרים ובכירים ישראלים ואף על ראש הממשלה, אם הנשיא יקבע כי פעילותם עונה על התנאים שנקבעו. ההכרעה מי ייכלל ברשימת הסנקציות תהיה בידי הנשיא.
הנוסח כולל גם מי ש"ניסה" לבצע את הפעולות המנויות בו או היה מעורב בהן בעקיפין. בהתאם לאופן שבו יפורש החוק, גם פעולות תכנון ואישור עשויות להיכנס לתחולתו. בחלק מהסעיפים העוסקים בתשתיות ובבנייה ב-E1 לא מופיע מועד התחולה של 30 בספטמבר 2026 שמצוין בסעיפים אחרים. הניסוח הזה מותיר פתוחה את שאלת תחולתם על פעולות שנעשו לפני המועד.
הצעת החוק מאפשרת להטיל סנקציות גם על גורמים המעורבים במימון, בתכנון, בבנייה, בהרחבה או בתחזוקה של התנחלויות קיימות, אם הנשיא יקבע כי פעילותם פוגעת באפשרות להקמת מדינה פלסטינית עתידית. FinCEN - הרשות האמריקאית למאבק בפשיעה פיננסית - תידרש לפרסם למוסדות פיננסיים הנחיות בנוגע לפעילויות שעליהן יחולו הסנקציות.
סעיף נוסף אוסר יבוא לארה"ב של מוצרים שיוצרו, במלואם או בחלקם, בהתנחלויות או במאחזים בגדה ובעזה. החריג הוא מוצרים שאדם נושא עמו במטען אישי לצריכה פרטית ולא מסחרית. אזרחים אמריקאים מוחרגים ממשטר הסנקציות, לרבות מתנחלים בעלי אזרחות אמריקאית. החוק, אם יאושר, יפקע לאחר עשר שנים. לנשיא תינתן אפשרות להשהות סנקציות ל-12 חודשים ולחדש את ההשהיה פעם אחת, ובנוסח נקבעו גם חריגים לפעילות הומניטרית, למימוש התחייבויות מכוח אמנות ולפעילות הנוגעת לביטחון הלאומי.
המונח "התנחלות" אינו מוגדר במפורש בהצעה, וגם מזרח ירושלים אינה מוזכרת בה. הנוסח מותיר אפוא בידי הנשיא והממשל מרחב משמעותי בקביעת היקף התחולה וזהות הגורמים שיוכנסו לרשימת הסנקציות. בקונגרס הנוכחי, הנשלט בידי הרפובליקנים, סיכויי ההצעה להפוך לחוק נמוכים, וממשל טראמפ מתנגד לצעדים מסוג זה נגד ישראל.
בירושלים עוקבים בעיקר אחר מספר הדמוקרטים שהצטרפו אליה, מתוך הסתכלות על מאזן הכוחות האפשרי בקונגרסים הבאים. קסטרו כבר הבהיר כי מבחינתו המהלך אינו מסתיים בקונגרס הנוכחי. לדבריו, בכוונתו להמשיך לקדם בחודשים הקרובים ובקונגרס הבא צעדים נגד הרחבת ההתנחלויות. יוזמי החוק מציגים את ההצעה גם כהשלמה לצעדים שננקטו או הוכרזו בבריטניה, צרפת, קנדה, הולנד וספרד.
גורם בכיר המעורה בנושא קשר באופן חריג בין יכולתם של בכירים דמוקרטים לבלום בעתיד מהלכים מסוג זה לבין תוצאות הבחירות בישראל. "היכולת של בכירים דמוקרטים לחסום את זה תלויה לחלוטין בבחירות בישראל", אמר. לדבריו, "אם אותה קואליציה תחזור, הצעות החוק האלה יעברו בקונגרס, וזו רק שאלה של זמן עד שייחתמו כחוק". מדובר בהערכתו של הגורם לגבי ההתפתחויות האפשריות בקונגרס עתידי, ולא בתחזית המבוססת על הרכבו הנוכחי.
הצעת החוק הנוכחית רחוקה בשלב זה מאישור. עם זאת, היא מצטרפת להצבעה בסנאט ולשורה של מהלכים בחודשים האחרונים סביב המתרחש ביהודה ושומרון. הנושא, שבעבר העסיק בעיקר את האגף הפרוגרסיבי, מעסיק כיום קבוצה רחבה בהרבה של מחוקקים דמוקרטים בשני בתי הקונגרס.
"המגמה בקונגרס איננה גזירת גורל, ואפשר לעצור אותה. אבל זה יקרה רק בשני תנאים. התנאי הראשון הוא שינוי שלטוני. בן גביר וסמוטריץ' לא יכולים להמשיך לכהן כשרים, ונתניהו עצמו הפך לסדין אדום בוושינגטון, לא רק בצד הדמוקרטי אלא גם בקרב רפובליקנים.
התנאי השני הוא שהממשלה הבאה תוכיח במעשים, לא בהצהרות, שהיא מתנהלת אחרת. היא צריכה לנקוט צעדים ברורים, ובראשם טיפול אמיתי באלימות ביהודה ושומרון.
חשוב להבין: הבעיה בוושינגטון איננה 'ימין'. עם ממשלת ימין אין לקונגרס בעיה. הבעיה, כפי שהאמריקאים רואים אותה, היא כאוס ממשלתי מכוון ביהודה ושומרון וחוסר משילות שכבר מביאים לפגיעה באזרחים אמריקאים. ברגע שאזרח אמריקאי נפגע, זה כבר לא ויכוח על מדיניות ישראלית אלא סוגיה אמריקאית פנימית.
הבעיה היא שממשלת ישראל בראשות שר הביטחון כץ מונעת את האפשרות לצווים מנהליים כנגד טרור יהודי והמחלקה היהודית בשב"כ מרוסנת.
ויש גם את עזה. בצד הרפובליקני מרגישים שממשלת ישראל הזניחה את הכרעת חמאס ואפשרה לו להתעצם. בכך היא שחקה את הרצון הטוב ואת המוטיבציה של ממשל טראמפ לטפל בנושא בדרך שתשרת את מטרות ישראל.
הדרך לתקן את זה ברורה: לאמץ את תוכנית 15 הנקודות, שפועלת לפירוז חמאס, במקום להמשיך להזניח את הנושא. צעד כזה יחזיר חלק משמעותי מהאמון בוושינגטון. הצעות החוק שעל השולחן לא יעברו בקונגרס הנוכחי, אבל הן מסמנות כיוון ברור משני צדי הבית. הבחירות בישראל הן ההזדמנות לעצור את המגמה הזאת לפני שהיא תהפוך למדיניות."
התרעות פיקוד העורף