הבחירות מתקיימות באווירה של אדישות וקיטוב עמוק. בולסונרו הבן רץ בחלקו מתוך מטרה מוצהרת לשחרר את אביו מהכלא, ומציג עצמו כאלטרנטיבה לבוחרים המתוסכלים ממשלו של לולה. עם זאת, רבים במדינה זוכרים את כאוס הניהול של בולסונרו האב בתקופת הקורונה ואת הרטוריקה המפלגת שלו. מנגד, לולה מתמודד עם עייפות הבוחרים מהבטחות שלא מומשו. למרות מאמציו, יוקר המחיה בברזיל נותר גבוה, והתסכול הציבורי גובר. סקרים מראים כי 44 אחוזים מהבוחרים חוששים מכהונה נוספת של לולה, בעוד 42 אחוזים חוששים משובם של בני משפחת בולסונרו לשלטון.
מעבר לזירה המקומית, מרחף מעל הבחירות הללו גם צלו של דונלד טראמפ. בברזיל גובר החשש מפני התערבות אמריקאית, שכן ניצחון של בולסונרו יחזק את הגוש הפרו־טראמפי המתגבש באמריקה הלטינית. לאחרונה, השעתה שגרירות ארצות הברית בברזיל את שירותיה הקונסולריים מסיבות ביטחוניות עמומות, ומודיעין ברזילאי סיווג את סכנת ההתערבות החיצונית כ"קריטית". לולה מצידו הבהיר בעצרת האו"ם כי ברזיל "אינה החצר האחורית של איש" ולא תאפשר התערבות זרה.
בתוך כך, שני הצדדים מסובכים בשערוריות שחיתות פנימיות. פלביו בולסונרו נאלץ להתמודד עם חשדות לקשרים עם מיליציות וארגוני פשיעה, כמו גם חקירות הנוגעות לניסיונות גיוס כספים מבנקאי כלוא. גם מערכת המשפט בברזיל אינה חסינה, ושופט בית המשפט העליון אלכסנדר דה מוראס, שהרשיע את בולסונרו האב, עומד כעת בעין סערה ציבורית בעקבות התכתבויות מחשידות עם אותו בנקאי. בנסיבות אלו, מדווח ה"וושינגטון פוסט", הבוחר הברזילאי אינו בוחר תוכנית ממשלתית, אלא זהות פוליטית שהוא פשוט מוכן לחיות איתה.
התרעות פיקוד העורף