המאמר, שכותרתו "מבצעי רצח עם וקורבנות רצח עם: היסטוריה קצרה של הלבנת רעיונות", משתלב בוויכוח רחב המתנהל בצרפת בשנים האחרונות סביב השימוש במושג "ג'נוסייד". הטענה המרכזית היא שהמונח, שנולד כדי לתאר ניסיון מכוון להשמיד קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית, עבר תהליך של הרחבה פוליטית, עד כדי הפיכתו במקרים מסוימים לתווית המשמשת במאבקי תעמולה.
הוויכוח קיבל ממד חדש לאחר מתקפת 7 באוקטובר. כבר ימים לאחר המתקפה טענו חוקרים כי פעולות חמאס, שכללו רצח שיטתי של אזרחים ביישובים בישראל, עשויות לשאת מאפיינים של "תהליך ג'נוסיידי". ההיסטוריון הצרפתי ונסן דוקלר אמר באוקטובר 2023 כי כאשר קיימים גם מעשים נגד האנושות וגם כוונה מוצהרת נגד קבוצה, ניתן לדבר על תהליך כזה, והצביע על מטרתו המוצהרת של חמאס להשמיד את מדינת ישראל.
מנגד, מאז המלחמה בעזה שורה של ארגוני זכויות אדם, חוקרים וגופים בינלאומיים טוענים כי גם פעולות ישראל ברצועה עונות על הגדרת רצח עם או לפחות על חלק ממרכיביה. אמנסטי אינטרנשיונל קבע בדצמבר 2024 כי ישראל מבצעת רצח עם בעזה, ואילו חוקרים ישראלים ובהם עמוס גולדברג ועומר ברטוב הגיעו אף הם בשלב מאוחר יותר למסקנה דומה. ישראל דוחה בתוקף את הטענות וטוענת כי המלחמה מופנית נגד חמאס ולא נגד האוכלוסייה הפלסטינית.
מנגד, תומכי השימוש במונח טוענים כי העובדה שהשואה היא הדוגמה הקיצונית ביותר לרצח עם אינה מחייבת שכל מקרה אחר יהיה דומה לה בהיקפו או בשיטותיו. אמנת האו"ם עצמה אינה דורשת השמדה מלאה של קבוצה, אלא הוכחה לכוונה להשמידה "כולה או חלקה".
המאמר הצרפתי מציב את המחלוקת הזאת בתוך מאבק רחב יותר על השפה הפוליטית באירופה: כיצד מילים בעלות מטען היסטורי ומשפטי קיצוני עוברות בהדרגה מן המחקר ומבתי המשפט לרשתות החברתיות, להפגנות ולמאבק הפוליטי, ובתוך כך משנות לא רק את האופן שבו מתארים את המלחמה, אלא גם את האופן שבו הציבור תופס את הצדדים הלוחמים.
התרעות פיקוד העורף