באמצעות מוקשים: רוסיה יצרה את אחת הזוועות הגדולות באוקראינה

"בסתיו בוודאות נמות", כתב אחד התושבים בקיץ האחרון. "אני כבר גווע. אני נחלש מיום ליום". תושב אחר סיפר כי הם מבשלים את מנת הבורשט האחרונה שלהם ממרכיבים דלים, בעוד שתושב שלישי תיאר מצור מוחלט עם רחפנים ושריפות בלתי פוסקות, "כמו בסרט אימה". הודעות אלו, המגיעות מכ-2,000 אזרחים שנותרו בעיר, בהם כ־40 ילדים, שותפו עם הניו יורק טיימס על ידי טטיאנה חסננקו, מנהיגת העיר הגולה.

גורלה של אולשקי ממחיש את אופייה חסר הפשרות של המלחמה. העיר ממוקמת בקו האש בחזית הדרומית, מופרדת על ידי נהר הדנייפר מהעיר חרסון. הכוחות הרוסיים תוקפים את חרסון מעבר לנהר, בעוד שהכוחות האוקראיניים תוקפים בחזרה. התשתיות ההרוסות, נחילי הרחפנים והמוקשים הרבים מקשים על עזיבת התושבים או על הכנסת סיוע. משלוח המזון האחרון שהגיע דרך היבשה היה ב־26 במאי.

אוקראינה מאשימה את רוסיה במשבר. לטענת קייב, מוסקבה תוקפת רחפנים אוקראיניים המנסים להטיל סיוע, ומשתמשת באזרחים כמגנים אנושיים מחשש שאם יעזבו, הצבא הרוסי יאבד את אחיזתו בעיר. שר החוץ האוקראיני, אנדריי סיביחה, קרא לאו"ם ולצלב האדום למצוא דרך לחלץ את האזרחים בבטחה. מנגד, הקרמלין הודה כי מתרחש בעיר אסון הומניטרי אמיתי, אך האשים את הכוחות האוקראיניים בכך שהם מונעים מאנשים לעזוב ומשבשים את אספקת המזון והמים באמצעות רחפנים.

המראות בעיר מתוארים כאפוקליפסה של ממש. גופות מוטלות ברחובות בהמתנה לקבורה, וכלבים מורעבים נצפו אוכלים שרידי אדם. אולכסנדר בן ה־60 ואשתו, שהצליחו להימלט בקושי רב תוך שהם מניפים מטפחות לבנות לעבר רחפנים חמושים, סיפרו על המסע המסוכן שאורכו 24 ק"מ בין חיים למוות. חברים שניסו להכניס מזון לעיר לאחר מכן נהרגו כאשר רכבם עלה על מוקש, מה שסימן את סוף האספקה הקרקעית. כעת, מי שנותר באולשקי נאלץ לשרוד על שאריות מזון זעומות לקראת החורף הקרב.