הסוף של יהדות בריטניה? סכנה חמורה גם במערכת הבריאות

סכנה ברחובות ובקמפוסים

גם במוסדות החינוך המצב מבהיל. אימהות מדווחות כי ילדיהן נאלצים להסתיר את זהותם היהודית. תלמידים סובלים מהטרדות, צלבי קרס מצוירים בבתי השימוש, ובקמפוסים של האוניברסיטאות המצב קשה אף יותר. ארגון ה־CST דיווח על עלייה של 413 אחוזים בתקריות בקמפוסים מאז פרוץ המלחמה, עם קריאות פומביות לסטודנטים לעזוב את המדינה או "לחזור לאושוויץ".

---

אימה על שולחן הניתוחים

אחת התופעות המטרידות ביותר שנחשפו ב"טלגרף" נוגעת למערכת הבריאות הציבורית הבריטית. דו"ח של הקמפיין נגד אנטישמיות חשף שורת מקרים חמורים, החל מאחות שספגה הצדעה במועל יד מקולגה, ועד לאיש צוות רפואי יהודי שהותקף פיזית.

אך המקרה המצמרר ביותר הוא של סול פרימן מהעיר שפילד. בעודו שוכב על שולחן הניתוחים לצורך הסרת גידול סרטני מראשו, הרופא המנתח בחר לנתב את השיחה למלחמה בעזה. "היית מצפה שהם ידעו טוב יותר בהתחשב במה שקרה להם באירופה", אמר המנתח. כשפרימן שאל בזהירות למי הוא מתכוון, המנתח השיב בעודו מבצע את החיתוך בראשו של המטופל: "היהודים. היהודים צריכים לדעת טוב יותר. היהודים עושים את זה רק בשביל הכיף. הם יורים לילדים בראש או ברגליים בשביל הכיף". פרימן, שחש חסר אונים לחלוטין באותו רגע, סיפר כי נתקף חרדה נוכח הסיטואציה הפגיעה ביותר שאפשר להעלות על הדעת ביו רופא למטופל.

נידוי בעולם התרבות והאמנות

במקביל לאלימות הפיזית והמילולית, מתרחש תהליך של מחיקה תרבותית. בנג'מין טיל, מנהל מוזיקלי בבית כנסת בלונדון העובד גם בקרן הקולנוע היהודית־בריטית, מספר כי הפך למטרה. גורמים בעולם האמנות הבריטי מתייחסים כיום לזהות יהודית כאל "סיכון תדמיתי". אולמות קולנוע ומוסדות תרבות מוצאים תירוצים שונים כדי לבטל הקרנות של סרטים העוסקים בחיים יהודיים, אפילו כשאין להם שום קשר לישראל או לפוליטיקה. מוזיקאים מבוטלים, קומיקאים לא מוזמנים להופעות, וסופרים לא מקבלים חוזים. לדברי טיל, בסצנת האמנות הבריטית, "להיות יהודי הפך לעבירה שדינה ביטול".

אנטישמיות תחת מסווה של "אנטי־גזענות"

כתבת ה"טלגרף", ניקול למפרט, שיתפה את חווייתה האישית והקשה מאירועי הזיכרון לציון 90 שנה ל"קרב קייבל סטריט" - האירוע ההיסטורי בו התאחדו אנשי שמאל ויהודים באיסט אנד של לונדון כדי לעצור את הפשיסטים של אוסוולד מוסלי. למרבה האירוניה, האירוע הנוכחי פוצל: אירוע אחד ליהודים ותומכיהם, ואירוע נפרד של פעילים פרו־פלסטינים שהכריזו כי "הציונים לא רצויים".

כשלמפרט התקרבה לתעד את ההפגנה של הפעילים ה"אנטי־גזענים", היא הותקפה מיד מילולית ופיזית. המפגינים צעקו לעברה "חלאה ציונית, את לא רצויה כאן", הסתירו את מצלמתה עם שלטים, ופעילה מרכזית צרחה עליה שהיא "ציונית גזענית", תוך איום מרומז כי אלמלא היו שם אנשים היא לא הייתה נשארת בחיים. למפרט מתארת כיצד השנאה היוקדת בעיניהם של מפגיני השמאל הקיצוני הזכירה את אותה אובססיה כלפי יהודים שאפיינה את הפשיסטים שאותם באו לכאורה לגנות. במקביל לאירועים אלו, אימצה מפלגת הירוקים הבריטית השבוע החלטה הקובעת כי "ציונות היא גזענות", צעד שדחק את שארית חבריה היהודים החוצה.

גם הימין הקיצוני מרים ראש

אך האיום על יהודי בריטניה אינו מגיע רק מצד השמאל הקיצוני או גורמים אסלאמיסטים. תחקיר נוסף חושף כיצד פעילים ניאו־נאצים ואנשי ימין עמוק חדרו לקמפיין הבחירות של מפלגת "Restore Britain" בבחירות למחוז הבחירה הולבורן וסנט פנקראס בלונדון. אדם בשם פטריק מגיניס, פעיל ימין קיצוני שעזר להגיש את מועמדותו של נציג המפלגה, פרסם סרטונים בהם הוא טוען כי "רעיונות יהודיים הורסים את המדינה שלנו".

מגיניס מאשים את ה"רעיונות היהודיים" בכל תחלואי החברה - מפמיניזם, דרך החוב הלאומי ועד להיחלשות המוסדות הבריטיים, תוך שימוש במוטיב האנטישמי הקלאסי ולפיו היהודים והציונים שולטים בכלכלה ובתקשורת. יחד איתו, נצפו פעילים נוספים בעלי עבר במפלגה הלאומית הבריטית הגזענית מחלקים עלונים באזור קמדן.

המציאות המתוארת בבריטניה של סוף 2026 מצטיירת כמבעיתה עבור הקהילה היהודית. בין אם ברכבת התחתית, באוניברסיטה, במרפאה, או במוקדי כוח פוליטיים - הקהילה היהודית מוצאת את עצמה נצורה ומותקפת מכל עבר. בעוד הרב הראשי של בריטניה, סר אפרים מירוויס, טוען כי "הרוב הדומם איתנו" ומבקש להיאחז בתקווה, יהודים רבים ברחבי הממלכה כבר מתחילים לשאול את עצמם בקול רם האם יש להם עתיד באי.