לדבריו, "מהומות עממיות זה קצת כמו שריפות. מאוד קשה לשים את האצבע על הנקודה שבה זה התחיל ולמה בדיוק. ה-'גראונד זירו'. במקרה הזה זה התחיל ממש רחוק מתחת לרדאר, בשניים-שלושה בתי ספר תיכונים באזור פרברים צפוני לפריז. תלמידים חסמו את הכניסה לבתי הספר ולא אפשרו לקיים לימודים. הטענות הלכו מכיתות צפופות מדי, מחסור במורים, חומר לימודי לא עדכני, קושי בהכנה לבחינות הבגרות".
"האוכלוסייה בסן דני היא באחוזים מאוד גבוהים בני מהגרים. וסביר להניח שרוב הטענות שלהם נכונות במקרים האלה בבתי הספר האלה. זה לא במרכז פריז, זה לא אוכלוסיות חזקות. כל הדברים הרגילים. זה פריפריה, אף על פי שזה עשרים ק"מ ממרכז פריז", הוסיף.
"אולי קצת מוקדם לעשות ניתוח לאחר המוות", ציין שק. "אנחנו ממש בעיצומו של העניין. אבל המפגינים כרגע מתחלקים לשלושה: יש את התלמידים, או צוותי בתי הספר שברובם תלמידים. יש להם טענות שונות שנוגעות ללימודים אבל זה גם טענות על הזנחה של משבר האקלים, על התנגדות לימין הקיצוני, על חוקי הגירה, וכל מיני דברים שלא בדיוק שייכים. זה קבוצה אחת".
עוד ציין כי גורמים פוליטיים לא וויתרו על ההזדמנות להצטרף – ואף ללבות את האש. "הקבוצה השלישית לא נוכחת פיזית אבל היא נוכחת ברקע, וזה הפוליטיקה.