הפיוס הפך להקצנה
התגובה הישראלית, שהובילה למערכה צבאית רחבת היקף, גררה הקצנה מהירה בעמדתה של אנקרה. למרות שהפסקת אש נכנסה לתוקפה באוקטובר 2025, ההסדרה המדינית נותרה בלתי פתורה, וצה"ל עדיין מחזיק בלמעלה מ-60% משטח הרצועה. כבר בנובמבר 2023 החזירה טורקיה את שגרירה, במאי 2024 עצרה את הסחר הדו-צדדי לחלוטין, ובאוגוסט 2024 אף הצטרפה רשמית לתביעת דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג.
המתיחות הגיעה לשיא באוגוסט 2026, כאשר תקיפה ישראלית בבסיס חיל האוויר אבו אל-דוהור, שלגביו נטען כי הוא עתיד לארח כוחות טורקיים, עוררה אזהרות חריפות בין הצדדים ומנעה את הקמתו של מנגנון תיאום מתוכנן.
חשש עמוק מהתחזקות של ישראל
הפוליטיקה הפנימית בישראל והבחירות הקרבות מעסיקות רבות את קובעי המדיניות באנקרה. בעוד שיש מי שמעריכים כי ממשלה חדשה עשויה לרכך את השפה הדיפלומטית, ההנחה הרווחת היא שהחשדנות האסטרטגית הפכה למבנית. סוגיות הליבה, עזה, סוריה, איראן, מזרח הים התיכון וההשפעה האזורית הכוללת, ימשיכו להוות מוקדי חיכוך משמעותיים.
המבחן הראשון למערכת היחסים יהיה בתהליכי השיקום ברצועת עזה. למרות שטורקיה הצטרפה בראשית השנה ל"מועצת השלום" האזורית בהובלת ארצות הברית, השפעתה בשטח נותרה מוגבלת. טורקיה דורשת לעצמה תפקיד מפתח במנגנון הייצוב העתידי, אך מבינה כי יכולתה לממש זאת תלויה בהסכמות עם ישראל וארצות הברית, המכתיבות כעת את כללי המשחק החדשים באזור.
התרעות פיקוד העורף