הנטל על קופת המדינה חסר תקדים. בריטניה צפויה להוציא השנה למעלה מ-100 מיליארד לירות שטרלינג (כ-132 מיליארד דולר) על קצבאות מחלה ונכות, סכום הגבוה בכשליש מתקציב הביטחון שלה. חלק ניכר מהתביעות החדשות מבוסס על בעיות נפשיות כגון דיכאון, חרדה והפרעות קשב וריכוז, אשר קשות יותר לאימות על ידי המדינה לעומת נכויות פיזיות.
התמריץ הכלכלי להישאר מחוץ למעגל העבודה נראה לעיתים משתלם מדי. צעיר המתגורר מחוץ ללונדון והמוכר כלא כשיר לעבודה, יכול להגיע להכנסה של כ-2,000 לירות שטרלינג (כ-2,640 דולר) פטורות ממס בחודש באמצעות קצבאות שונות. לשם השוואה, עובד המועסק 40 שעות שבועיות בשכר מינימום מרוויח רק 1,880 לירות שטרלינג (כ-2,481 דולר) נטו. נתונים אלו תורמים לכך ששיעור הצעירים הבריטים שאינם לומדים ואינם עובדים הוא מהגבוהים באירופה.
המשבר אף משתק את המערכת הפוליטית. כאשר ראש הממשלה לשעבר קיר סטארמר ניסה להקשיח את תנאי הזכאות כדי לחסוך מיליארדים, התגובה הציבורית והפוליטית אילצה אותו לסגת. הנסיגה הובילה למכירה המונית של איגרות חוב ממשלתיות ולצניחת המטבע. נראה כי מדינת הרווחה הבריטית עומדת בפני צומת דרכים מסוכן, והניסיונות לרסן את ההוצאות מוכיחים את עצמם כמשימה כמעט בלתי אפשרית עבור מקבלי ההחלטות.