אלפי קילומטרים מדרום לבנון, הרחק מהבונקרים, מהטילים ומהכפרים המזוהים עם חיזבאללה, פועלת לפי שורה של דיווחים ומחקרים זירה אחרת לגמרי של הארגון. אין בה מדים, אין בה משגרים, ולעיתים אין בה אפילו סימן חיצוני שמרמז על קשר למזרח התיכון. יש בה מכוניות משומשות, חברות יבוא ויצוא, נדל"ן, זהב, יהלומים, העברות כספים – ובעיקר קהילות לבנוניות שנבנו במערב אפריקה במשך יותר ממאה שנה.
לפי תחקיר שפורסם ב"ארם ניוז", סיירה לאון הפכה בשנים האחרונות לאחת התחנות המסקרנות במפת המימון של חיזבאללה. דווקא עכשיו, כשהארגון מתמודד עם לחץ כלכלי, פגיעה במנגנוני העברת הכספים וירידה ביכולת של איראן לספק לו משאבים באותה קלות כבעבר, חוזרות הרשתות האפריקאיות למרכז תשומת הלב.
השאלה שמעסיקה את גופי המודיעין והמחקר היא פשוטה: האם חיזבאללה בונה לעצמו באפריקה קופת חירום ליום שבו טהרן לא תוכל לשלם?
היהלומים שנולדו במלחמה
לפי מחקרים ודוחות שצוטטו ב"ארם ניוז", דווקא הרשתות האלה הפכו בחלק מהמקרים לתשתית נוחה להעברת כספים. החשד הוא שחברות מסחר לגיטימיות לכאורה משמשות גם להזזת הון, להלבנת כספים באמצעות עסקאות ולשליחת תרומות במסלולים שקשה לפקח עליהם. אחת השיטות המוזכרות בדוחות היא פשוטה יחסית: רכישת סחורות במדינה אחת, העברתן למדינה אחרת, מכירתן והמרת התמורה לכסף שקשה יותר לעקוב אחר מקורו. מכוניות משומשות, מתכות, זהב ויהלומים יכולים להפוך כך ממוצר מסחרי לכלי פיננסי.
בסיירה לאון הסיפור הזה מקבל ממד אפל במיוחד. במשך שנות מלחמת האזרחים, בין 1991 ל־2002, הפכו היהלומים לאחד מסמליה של הכלכלה האלימה של המדינה. "יהלומי דמים" שנכרו באזורי לחימה מימנו מיליציות, סכסוכים וארגונים חמושים. לפי מקורות ביטחוניים ומחקריים שצוטטו בתחקיר, לאורך השנים השתלבו גם גורמים הקשורים לחיזבאללה במסחר ביהלומים ובמתכות יקרות. אחד השמות שחוזרים בהקשר הזה הוא נאזם סעיד אחמד, איש עסקים שהוכנס בעבר לרשימות סנקציות אמריקאיות בטענה שסייע בהלבנת כספים ובמימון חיזבאללה באמצעות פעילות מסחרית בינלאומית.
היהלום, במקרה כזה, הוא מוצר כמעט אידיאלי: קטן, יקר, קל להעברה וקשה לאיתור. וזה בדיוק היתרון של רשתות המימון מהסוג הזה – הן אינן תלויות בבנק אחד, במדינה אחת או בצינור אחד. הן יכולות להשתנות, לזוז ולהחליף מסלולים.
אפריקה כקופת גיבוי
מנקודת המבט של גורמי ביטחון, דווקא הגמישות של המערכת היא שמדאיגה. אם ערוץ אחד נחסם – נפתח אחר. אם הבנקים מפוקחים יותר – משתמשים ב"חוואלה", שיטת העברת כספים לא־פורמלית המבוססת על מתווכים. אם העברות כספים מזוהות – עוברים לסחורות. ואם מדינה אחת מהדקת את האכיפה – הפעילות יכולה לזוז מעבר לגבול. לפי המקורות שצוטטו, החולשה היחסית של מנגנוני הפיקוח בחלק ממדינות מערב אפריקה, לצד שחיתות ומערכות פיננסיות לא אחידות, יוצרת קרקע נוחה לפעילות מסוג זה.
אבל כאן הסיפור הופך רגיש יותר. לפי מקורות ביטחוניים ומרכזי מחקר שעליהם מסתמך הדיווח, בחלק ממדינות האזור נבנו גם רשתות שאינן עוסקות רק בכסף. החשד הוא שגורמים המזוהים עם חיזבאללה טיפחו קשרים עם אנשי עסקים, פעילים מקומיים ומתווכים שיכולים לסייע גם ברכש ובהעברת ציוד.
ניגריה, סנגל, סומליה וסיירה לאון מוזכרות בהקשר של רשתות שנועדו, על פי הטענות, לסייע בהעברת אמצעים ומשאבים בין אפריקה ללבנון. מכאן נובעת אחת השאלות המרכזיות שמטרידות את גופי המודיעין: האם המרחב האפריקאי הוא רק מקור לכסף – או גם עורף לוגיסטי?
השם שמוביל לסיירה לאון: נביה ברי
במשך השנים נבנו סביב הקהילה הלבנונית המקומית רשתות עסקיות חזקות, שחלקן עסקו בכרייה, מסחר ועץ והפכו לבעלות השפעה על הכלכלה המקומית. הדיווח קושר בין הרקע הזה לבין מערכת היחסים הכלכלית והפוליטית שהתפתחה לאורך השנים בין אנשי עסקים מהפזורה השיעית במערב אפריקה לבין גורמים באמל ובחיזבאללה.
עם זאת, חשוב להדגיש: עצם הקשר המשפחתי או ההיסטורי לסיירה לאון אינו מעיד על פעילות פלילית של ברי עצמו, והטענות בדיווח עוסקות בעיקר ברשתות אינטרסים ובסביבה העסקית שהתפתחה לאורך עשרות שנים.
הכסף שאיראן אולי כבר לא יכולה לספק
אבל אולי היא גם לא צריכה. מספיק שתספק לארגון חמצן: מיליונים פה, עסקה שם, רווח ממסחר, העברה שלא עוברת בבנק, חברה שמסתירה חברה אחרת. בעולם של סנקציות, לעיתים היכולת להמשיך להזיז כסף חשובה לא פחות מהיקף הכסף עצמו.
בשנים האחרונות הרחיבו ארצות הברית ומדינות נוספות את המעקב אחר רשתות המימון של חיזבאללה באפריקה. סנקציות, מעקב מודיעיני ופיקוח על חברות וחשבונות הפכו חלק מהמערכה נגד הארגון. אבל רשתות שנבנו במשך דורות אינן נעלמות ביום. הן משתנות. עסק נסגר, אחר נפתח. אדם מוכנס לרשימת סנקציות, שותף אחר תופס את מקומו. נתיב אחד נחסם – והכסף עובר במסלול אחר.
וזו אולי הנקודה החשובה ביותר בסיפור הזה: המאבק בחיזבאללה כבר מזמן אינו מתנהל רק בדרום לבנון. חלק ממנו עובר בחדרי מסחר בפריטאון, בחברות יבוא באביג'אן, בעסקי מתכות בגינאה וביהלומים קטנים מספיק כדי להיכנס לכיס. הרחק מאוד מהגבול הישראלי – אבל לא בהכרח רחוק מהמלחמה.
התרעות פיקוד העורף