לפי הניתוח, התמיכה האמריקאית אינה בהכרח הבטחה להמשך שלטונו של נתניהו, אלא מהלך הטומן בחובו רווחים פוטנציאליים לצד סיכונים משמעותיים לא פחות.
איזו תועלת יכול כל נשיא, אפילו מנהיג המדינה החזקה בעולם, להציע לבעל ברית המתמודד עם אתגרים פנימיים אם הוא חסר אחוזי תמיכה גבוהים מצד אזרחיו? זה נכון במיוחד כאשר בעל ברית זה הוא נתניהו, שעומד בפני תיקים משפטיים רבים בישראל, מבוקש על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי, ולפי כותב הטור, נושא באחריות ישירה לירידה חסרת התקדים בתמיכה הציבורית הבינלאומית בישראל בהיסטוריה המודרנית.
מה שתקף בהונגריה תקף גם בישראל, על פי הניתוח הלבנוני. נתניהו יכול למנף את תמיכתו של טראמפ כדי להדגים את עוצמת מערכת היחסים שלו עם וושינגטון, במיוחד בנוגע לסוגיה האיראנית. עם זאת, הבוחר הישראלי אינו מצביע אך ורק על סמך מערכת היחסים האישית בין השניים. הוא ניצב גם בפני הר של האשמות נגד הממשלה ומנהיגה בנוגע לביצועים הביטחוניים, מחירי המלחמות, התוצאות שהושגו, והאם המדינה מתקדמת לעבר יציבות רבה יותר או סבבי עימות נוספים.
באופן אירוני, טראמפ קישר את המשך העימות עם איראן להמשך שלטונו של נתניהו, מהלך המתואר בטור כחרב פיפיות, שכן הוא נותן ליריביו של נתניהו הזדמנות להטיל ספק בדרך פעולה זו. אם הקשר עם וושינגטון כה קריטי, מדוע האינטרסים הביטחוניים של ישראל צריכים להיות קשורים לאדם יחיד? והאם החברות בין השניים מספיקה כדי לפצות על מה שהמצביעים תופסים ככישלונות פנימיים?
תמיכתו של טראמפ אולי לא תזיק לנתניהו, אך היא אינה מבטיחה ניצחון. נקודה מכרעת שיש לקחת בחשבון היא שטראמפ צריך כעת לשכנע את האמריקאים ביעילות ביצועיו, ובמקביל לבקש מהישראלים לחדש את אמונם בבעל בריתו. זה כאילו שניהם מהמרים על יכולתו של זה לחזק את תדמיתם, ללא כל ערובה לכך שזה יתורגם לקולות.
לפי מסקנת הטור, הבעיה אינה טמונה בתמיכתו של טראמפ בנתניהו, אלא באמונה שתמיכה זו לבדה מספיקה כדי לנצח בקרב. בריתות אולי מעניקות למנהיגים כוח נוסף, אך הן אינן פוטרות אותם מאחריות פנימית. תמיכה אמריקאית עשויה להיות יתרון עבור נתניהו, אך אין להתעלם מהעובדה ששימוש יתר בה עלול להפוך אותה לנטל.
התרעות פיקוד העורף