עם זאת, התמונה מתהפכת לחלוטין כשבוחנים את גיוס התרומות הישיר של המועמדים עצמם. בטקסס, טלאריקו מגייס פי שמונה יותר מפקסטון. במיין, הסנאטורית הרפובליקנית סוזן קולינס וקבוצות תומכות הוציאו 40 אחוזים יותר מיריבה הדמוקרטי טרוי ג'קסון, למרות שג'קסון גייס מהבוחרים המקומיים פי ארבעה יותר מקולינס. ברמה הלאומית הדמוקרטים מובילים בגיוס תרומות ישיר בסך של כ־285 מיליון דולרים בבית הנבחרים וכ־425 מיליון דולרים בסנאט. היתרון הרפובליקני נובע בעיקר מגופי מימון חיצוניים ומאוליגרכיה של תורמים.
הוצאות המיליארדרים זינקו מ־16 מיליון דולרים בשנת 2008 ל־2.6 מיליארד דולרים בשנת 2024. מגמה זו בולטת לאור מעורבותו הגוברת של עמק הסיליקון. קרן אנדריסן הורוביץ, שהוציאה בקושי שני מיליון דולרים בבחירות האמצע ב־2022, השקיעה הפעם למעלה מ־115 מיליון דולרים, בין היתר מתוך רצון למנוע רגולציה על בינה מלאכותית.
השקעות אלו מתרחשות על רקע ממשל שנתפס כמי שמתמקד בהשגת רווחים פיננסיים. טראמפ הכפיל את הונו והרוויח יותר ממיליארד דולרים ממטבעות קריפטוגרפיים, בשעה שמשפיעני ימין מאמצים גישה של דרוויניזם חברתי ולועגים לאזרחים שמתלוננים על יוקר המחיה. למרות החלוקה המוכרת לפיה הדמוקרטים נתמכים על ידי אליטות משכילות, מתברר כי נתח עצום מהעושר האמריקאי מוחזק בידי "מיליונרים מקומיים" כמו קבלני מיזוג אוויר וסוחרי רכב שעדיין נוטים ימינה.
כיום, סקרים מראים כי שחיתות פוליטית היא הנושא החשוב ביותר עבור הבוחר האמריקאי. הדמוקרטים זוכים לאמון רב יותר בנושאי כלכלה בפער של 51 אחוזים מול 37 אחוזים. המפלגה הדמוקרטית עוברת שינוי, כאשר דור חדש של מנהיגים, דוגמת ג'ון אוסוף שמצהיר בג'ורג'יה על "הממשל המושחת ביותר בכל הזמנים", מתמקד במאבק בפלוטוקרטיה. המסר הזה מוכיח את עצמו כחסין מול ההוצאות הרפובליקניות ומצביע על ניצחון דמוקרטי אפשרי, שיותיר את תורמי העל לתהות על מה בדיוק בזבזו את כספם.