במוקד הפרשה עומד תשדיר טלוויזיה, בו מופיעה דונה ארתור, אמה הביולוגית של ד"ר אקטון. ארתור מכנה בתשדיר את בתה "שקרנית" וטוענת כי בדתה סיפורים על ילדותה הקשה. אלא שהרקע לנתק המוחלט בין השתיים, שנמשך ברציפות מאז שנת 1978, חושף טרגדיה משפחתית קשה. באותה שנה הוגש כתב אישום נגד בעלה של ארתור, אביה החורג של אקטון, בגין אונס של אקטון בהיותה ילדה. בעקבות המקרה, האם איבדה את המשמורת על בתה. האב החורג, קלדית' ארתור, כפר באישומים, נמלט מהמדינה לפני תחילת המשפט, ומת בפנסילבניה בשנת 2004. אחיה ובתה של אקטון יצאו מיד להגנתה, וגינו בחריפות את השימוש הציני בטראומה מינית לצרכים פוליטיים.
מנגד, קמפיין רמאסוואמי דחה את הביקורות בטענה למוסר כפול, שכן מטה אקטון אזכר בעבר את אמו של רמאסוואמי בהקשר של עסקיו. במקביל, עשר מושלות דמוקרטיות מכהנות, בהן קייטי הובס וקתי הוקול, פרסמו הצהרה משותפת חריפה נגד התשדיר, אותה הגדירו כ"עלבון לשורדות באשר הן", תוך מתן גיבוי מלא וחד־משמעי לד"ר אקטון.
התרעות פיקוד העורף