"בית קברות ללא קבר יחיד"
האירועים נפתחו בסימפוזיון נוקב בקרקוב, שבו נחשפו נתונים קשים ותמונות מצב קודרות על מצב היהודים באירופה מאז טבח 7 באוקטובר. הדוברים ציינו כי האנטישמיות חזרה אל המרחב הציבורי באין מפריע – החל מהסתה ברשתות החברתיות, דרך הטרדת סטודנטים ומרצים בקמפוסים אוניברסיטאיים, ועד לאיומים פיזיים, ונדליזם ופגיעה בבתי עסק ובמוסדות יהודיים.
קולות בולטים וסולידריות חסרת תקדים
בין "אף פעם לא עוד" לבין מציאות של חומות מגן
אחד הקווים המרכזיים שליוו את הדיונים היה הביקורת על הפער העצום שבין הצהרותיהן של ממשלות אירופה על "אף פעם לא עוד" לבין המציאות היומיומית בשטח. הרב מרגולין ודוברים נוספים הצביעו על כך שיהודי אירופה נאלצים כיום לחיות מאחורי חומות מגן מבוצרות, שערי ברזל, אמצעי אבטחה כבדים ולוטשי עיניים, במציאות שבה המדינות אינן מצליחות לעקור את השורש של האנטישמיות המוסווית כאנטי-ציונות.
הושם דגש מיוחד על תפקידה של מערכת החינוך והרשתות החברתיות: המשתתפים קראו לממשלות לאכוף את החוקים הקיימים נגד הסתה ושנאה, להטמיע חינוך מוקדם בבתי הספר המותאם לדור ה-Z (הצורך מידע בקצבים מהירים ובפלטפורמות כמו טיקטוק), ולא להסס להילחם באנטישמיות גם כשהיא מגיעה מתוך המחנות הפוליטיים "הנכונים לכאורה" או ממוקדי השפעה פרוגרסיביים.
רגע של התחייבות לעתיד
האירועים באושוויץ-בירקנאו הגיעו לשיאם בטקס מרגש של הנחת זרים מטעם המשלחות הדיפלומטיות של עשרות מדינות (בהן בלגיה, ארה"ב, קנדה, בריטניה, צרפת, ספרד, פולין, יתר מדינות אירופה וישראל), בהדלקת נרות זיכרון אלקטרוניים, ובקריאת תפילות "קדיש" ו"אל מלא רחמים" לעבר שמי המחנה.
המסר שיצא מקרקוב ומבירקנאו היה חד-משמעי: הזיכרון ההיסטורי לבדו אינו מספיק עוד. השתיקה נועדה למתים בלבד – עבור החיים, המאבק בשנאה דורש מעשים, חקיקה אכיפתית נחושה, והבטחה שילדי אירופה יוכלו לשאת את זהותם בגאווה ובבטחה.
התרעות פיקוד העורף