הבית של כולם בקצה העולם
בערב יום רביעי, 26 בנובמבר 2008, השתנה הכל. שני מחבלים חדרו לבניין והשתלטו עליו. במשך יומיים ארוכים ומורטי עצבים, עולם שלם עקב בדריכות אחר הדיווחים מהודו, בתפילה חסרת אונים לנס שלא קרה.
להמשיך את האור
עם סיום המבצע של כוחות הביטחון ההודיים, התברר האסון במלוא הדרו: שישה יהודים נרצחו בבית חב"ד, בהם גבי ורבקי הצעירים, שהותירו אחרי הם חלל עצום. ארונותיהם הובאו לקבורה בהר הזיתים בירושלים, בלוויה כאובה שאליה נהרו אלפים כדי ללוות בדרכם האחרונה את מי שנתפסו כסמל של מסירות נפש ואהבת אדם.
במבט לאחור, 18 שנים אחרי, האסון במומבאי נצרב בתודעה הישראלית כאירוע מכונן. הוא הזכיר לכולנו, מעבר לכל מחלוקת או מגזר, את השבריריות של החיים ואת הרוע האנושי המוחלט שמנגד. אך מעבר לשכול ולכאב, המורשת שהותירו גבי ורבקי הולצברג ממשיכה לפעום. בית חב"ד במומבאי חזר לפעול, ממשיך להוות מגדלור של חסד, ערבות הדדית ואהבת ישראל במקום שבו הוחשך האור.
התרעות פיקוד העורף