בצהרי יום חמישי, כשפעמוני הכנסיות צלצלו ואזרחי המדינה עמדו דום לקול צפירת זיכרון לנרצחי פיגוע הדמים במערכת השבועון הסאטירי "שארלי הבדו", על תריסר קורבנותיו, כבר ביכתה צרפת ההמומה קורבן נוסף: שוטרת תנועה צעירה שנרצחה על ידי יורה לבוש שחורים וחובש אפוד מגן שהיה, כנראה, בדרכו לביצוע פיגוע במקום אחר, אבל ניצל את תאונת הדרכים שנקרתה בדרכו ואת נוכחותם של שוטרים, נציגי הממסד השנוא, כדי להקדים ולבצע את זממו.
כמו בעצרות הספונטניות שנערכו לילה קודם, הניפו הנאספים עפרונות ועטים כדי להביע את תמיכתם והערכתם למקצוע העיתונאות, שהייתה לו לפתע עדנה. גיליון "שארלי הבדו", עם יצירותיהם האחרונות של הנרצחים, אזל מהקיוסקים. הגיליון הבא ייצא בסיוע אמצעי התקשורת הגדולים ויופץ במיליון עותקים.
בסמוך לקיר בניין המערכת נערמו זרי פרחים והודלקו נרות על ידי מאות אנשים שהגיעו להביע את הזדהותם. רבים לא התביישו לבכות. השמיים הקודרים והגשם המטפטף הוסיפו לתחושת הקדרות. "אנחנו לא מפחדים", הייתה תגובתם הכמעט אחידה של הנאספים. אבל המתח והפחד גברו באופן טבעי כשאמצעי התקשורת דיווחו על תסריט הבלהות התורן: שני האחים הרוצחים, סעיד ושריף קואצ'י, שמכוניתם התגלתה מצפון לפריז, דוהרים לעבר הבירה. אווירת ההזדהות פינתה את מקומה לאווירת מצור. מסוקים חגים באוויר, שוטרים וחיילים תופסים עמדות. סרט מלחמה.
התחושה שהממשל אינו מגן ביעילות על הצרפתים החלה להתפשט. מנהיגי צרפת, הלא פופולריים בלאו הכי, חשו בכך והשתדלו להרגיע את הציבור. בערב יום רביעי, כשפנה הנשיא פרנסואה הולנד בנאום משודר לאומה והודיע על האבל הלאומי שיוכרז למחרת, הוא הכריז: "צרפת הוכתה בלבה. זו פעולה של אויבי הדמוקרטיה שמאסו בתפקיד שממלאת צרפת במלחמה למען השלום".
חשיפת כמויות הנשק הגדולות שמסתובבות באופן חופשי ומגיעות לידי הטרוריסטים, טפחו על פני אלה שהשלו את עצמם בכך שהנשק שבידי הציבור הוא בעיה אמריקאית. "נתפוס את הפושעים, נביא אותם לדין ונעניש קשות", הבטיח הולנד, שהפגין נוכחות מוגברת במטה המשטרה ובטקסים הפומביים. "נעניק את הביטחון שאנו חייבים לאזרחינו", הכריז ראש הממשלה מנואל ואלס, אחרי עוד ישיבה של הקבינט הביטחוני בארמון האליזה.
אבל בציבור המשיכה לשרור תחושת חוסר ביטחון. "הרוצחים מסתובבים חופשי. ויתרתי על הקניות ואני חוזרת הביתה", אמרה צרפתייה אלגנטית ליד גלרי לאפייט, והעיפה מבט מעודד לעבר החיילים הגברתנים שעברו לידה עם נשק שלוף. למרות פתיחת מבצעי מכירות סוף העונה, תנועת הקונים הייתה דלילה.
השידורים הישירים מפעולות הפשיטה של היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור של המשטרה, שהסתיימו בלא כלום, לא תרמו לאמונם של התושבים ביכולתם של כוחות הביטחון להתגבר על האיום. הולנד וואלס דיברו על האחדות הלאומית שיש להפגין בשעה זו, ובראשה זו שבין המפלגות, ולפיכך נערכים להפגנת ענק משותפת עם הנשיא, המתוכננת ליום ראשון.
הגיליון האחרון של "שארלי הבדו" עסק בהרחבה בספרו החדש של מישל וולבק "נכנעות", על אודות נשיא מוסלמי שמשתלט על צרפת, לאחר שפורצות בה התנגשויות דמים בין מוסלמים ללא מוסלמים. כותב הביקורת על הספר, העיתונאי והכלכלן ברנאר מריס, נרצח אף הוא.
בניגוד לארה"ב ב־ 11 בספטמבר של שנת 2001 , אי אפשר לומר שצרפת לא הייתה מודעת לסכנת הטרור. יש לה מסורת ארוכה של פיגועי טרור, בין היתר בזמן מלחמת העצמאות של אלג'יריה והפיגועים שביצעו גורמים איראניים עם עליית חומייני לשלטון והסכסוך על עתיד הכורים הגרעיניים שבנתה צרפת באיראן.
שירותי הביטחון הצרפתיים רכשו מיומנות בטיפול בטרוריסטים, בין השאר תוך שיתוף פעולה עם שירותי הביטחון הערבים, ובתקופות הטובות גם עם הישראלים והאמריקאים (שכנראה העלו אותם על עקבות האחים קואצ'י). כל זה לא עזר. השירותים הצרפתיים לא הצליחו למנוע את הפיגועים שביצע מוחמד מראח בטולוז, מהדי נמוש בבריסל, וגם לא את הפיגוע ב"שארלי הבדו". זאת אף שהאחים קואצ'י היו מוכרים למשטרה מהשתתפותם ברשת אסלאמית שערכה אימונים צבאיים, וניסתה לארגן את יציאתם של מתנדבים מוסלמים־צרפתים לעיראק. סעיד קואצ'י ריצה עונש מאסר של שנה וחצי לאחר שנשפט ב־ 2008 בגין פעולות טרור.
הנורות האדומות לא נדלקו. הממשל הצרפתי השכיל לאמץ את החוק ללוחמה בטרור, שמעניק למדינה אמצעי ענישה ומניעה כלפי היוצאים להתנדב לשורות האסלאם הקיצוני בסוריה, ולוחמה נגד התעמולה באינטרנט. אבל בשם ההגנה על זכויות האדם והאזרח, הוגשו ערעורים נגד האפשרות למעצר מונע ולביטול אזרחותם של המתנדבים לארגונים האסלאמיים. אולי הפיגוע הנורא נגד חופש הפרסום והביטוי יביא להתפכחות.
התרעות פיקוד העורף