כמו שהעולם ילמד להכיר, האיש הצעיר תמיד שרטט לעצמו נתיב משלו. אני הייתי צעיר מכדי לזכור את קליי לפני שנהיה מוחמד עלי, כשהוא כבר הפך לא רק לאלוף העולם למשקל כבד אלא גם למושא לחילוקי דעות ואפילו ללעג ברחבי העולם. והייתי עדיין בבית הספר היסודי, כשעשה את הקאמבק יוצא הדופן שלו אחרי כמעט ארבע שנים בגלות והדהים את העולם כשזכה חזרה בתואר שלו.
זו הייתה האיכות הזו של מוחמד עלי שהכי הערצתי: היכולת המיוחדת שלו לזמן כוח יוצא דופן ואומץ אל מול מצוקה, לנווט בתוך הסערה ולעולם לא לאבד את הדרך.
אנחנו מעריצים את האדם שתמיד התאפיין בנקודה רגישה לילדים, שכשביקר בבית חולים בפילדלפיה לפני הרבה שנים, הרים ילד ללא רגליים, הסתכל לעיניו ואמר לו: "אל תוותר. הם שולחים אנשים לחלל. אתה תלך יום אחד ותעשה את זה", אמר והדגים את מהלך ההיכר שלו מקרבות האגרוף כשהילד מצחקק בזרועותיו.
אנחנו מעריצים את האיש שמעולם לא הפסיק להשתמש בידוענות שלו למען טוב – האיש שעזר להבטיח את שחרורם של 14 בני ערובה אמריקאים בעיראק ב-1990; שנסע לדרום אפריקה לשחרורו של נלסון מנדלה; שהגיע לאפגניסטן לסייע לבתי החולים כשליח שלום של האו"ם.
ואנחנו מעריצים את האיש שלעולם, גם כשהוא מוגבל על ידי מחלת הפרקינסון, לא וויתר על יכולתו ליצור קשר עמוק ומשמעותי עם אנשים מכל הגילאים.
כשנשאל איך יכול להיות שהוא כה אהוב בכל העולם, הוא פרס את ידוע הרועדת ואמר: "זה בזכות זה. אני יותר אנושי עכשיו. זה אלוהים שבאנשים שמחבר אותם אליי".
זה מוחמד עלי שממשיך לתת לנו השראה – האיש שהאמין שהצלחה אמתית מגיעה אחרי שאנחנו נופלים; שהראה לנו שדרך אמונה שלא יכולה למות ואהבה איתנה כל אחד מאתנו יכול להפוך את העולם למקום טוב יותר. הוא תמיד יהיה האלוף.
התרעות פיקוד העורף