כבר שלשום, בתחילתם של שלושת ימי האבל הלאומי, הורדו הדגלים לחצי התורן בבנייני הציבור ברחבי צרפת, שספגה פיגוע המוני שלישי תוך שנה וחצי.
ציפיתי למצוא אותה בהלם מוחלט ומצאתי עיר שרוצה להמשיך לחיות ולנסות לשכוח. כפי שאמרה לי תיירת איטלקייה בגילופין במסעדת דגים משובחת, שראתה את הזוועה מחלון ביתה שעל "טיילת האנגלים": "אני שותה כדי לשכוח".
שלשום בערב החלו כמה מאות מתושבי ניס להתקבץ ולהניח זרי פרחים בפינת "טיילת האנגלים" וכיכר מסנה, ליד המחסומים שמעברם ניצבה דוממת משאית המוות הלבנה, שקטלה את חייהם של 84 בני אדם. רק שלשום בלילה נפתח מחדש לתנועת כלי רכב והולכי רגל הקטע שבו ערך מוחמד לוחאג’ בוהלל את מסע הקטל שלו.
אולם בשאר רובעי המרכז, מטרים ספורים מזירת הפיגוע, דמתה ניס למה שהיא בדרך כלל בקיץ - עיר נופש שבה מסעדות מלאות בתיירים ובמקומיים, רעשנים וצוחקים. כוחות הביטחון עדיין מתוחים ועצבניים. אתמול בבוקר נסגרה תחנת הרכבת של ניס והוקפה על ידי חיילים, ותנועת הרכבות הופסקה עד שפוצץ בה חפץ חשוד.
אך בחופים שנותרו פתוחים שכשכו בחדווה במים מבוגרים וילדים, רק שהפעם הדגלים שעל סוכת המציל הורדו למחצית התורן. צרפת נאלצת להתרגל לחיות בצל הטרור והיא עושה זאת הפעם כמו תושבי ניס, מתוך ניסיון ברור להתעלם מהמציאות. "ייתכן שנצטרך להתרגל לחיות כמו בישראל," אומר פסיכולוג מקומי.
התרעות פיקוד העורף