"לעיתים קרובות, ההחלטה לא לפעול היא הקשה ביותר, וזה לא תמיד צודק", כתב, "בשנת 2007, עמדתי במחסום שבו עברו כלי רכב מאיראן לצפון עיראק. זו היתה השנה הרביעית שלי בתפקיד ראש מפקד פיקוד הכוחות המיוחדים בצבא ארצות הברית במשך ארבע שנים, ופעלתי נגד הטרור שהחריב את האזור. התרגלתי לקבל החלטות קשות. עם זאת, באותו ערב, ההחלטה הייתה טריקית - אם לתקוף או לא שיירה שבה היה גם קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה של איראן - מעין מקביל לשילוב בין ה-CIA לבין הכוחות המיוחדים".
"היתה סיבה טובה לחסל את סולימאני, שכן באותה העת פצצות שנוצרו בפקודתו על ידי איראן, גבו את חייהם של לוחמים אמריקאים ברחבי עיראק. כדי למנוע חילופי אש וויכוחים פוליטיים שיבואו בעקבותיהם, החלטתי שעלינו לפקח על השיירה ולא לתקוף אותם במיידית. כשהם הגיעו לארביל, סולימאני חמק שוב אל האפלה".
"הדומיננטיות שלו מדהימה במיוחד בהתחשב ברקע שממנו הגיע. הוא נולד למשפחה ענייה בהרים שבמזרח איראן, אך בכל זאת הוא הציג עקשנות בגיל צעיר. בגיל 13, כשאביו לא היה יכול לשלם את החובות, סולימאני עבד כדי לשלם בעצמו. הוא השקיע את זמנו החופשי בהרמת משקולות ונכח בדרשות שנתן אחד ממוריו של המנהיג העליון הנוכחי עלי חמינאי. הוא התאהב במהפכה האיראנית בגיל צעיר. הוא החל את דרכו הצבאית בשנת 1979, כאשר היה רק בן 22, ועל פי הדיווחים, הוא קיבל הכשרה טקטית של כמה שבועות בלבד לפני שנשלח לקרב לראשונה במחוז מערב אזרבייג'ן. עם זאת, יותר מכך הוא ילד של מלחמת איראן-עיראק, שהחלה שנה לאחר מכן. הוא יצא מהסכסוך המדמם כגיבור בזכות המשימות שהוביל לאורך הגבול עם עיראק, אבל חשוב מכך, הוא בלט כמנהיג מוכח ובטוח".
"סולימאני אינו עוד חייל פשוט, הוא אסטרטג מחושב. באכזריות ובכל מחיר, הוא רקם יחסים מתמשכים כדי לחזק את עמדתה של איראן באזור. אין אדם אחד אחר עם השוואה דומה בהצלחתו לחבר ולחזק את השיעים באזור. הגנתו הנחושה על בשאר אסד נשיא סוריה בלמה למעשה את דאעש ואת ארגוני המורדים האחרים, תוך שהוא מבטיח שאסד יישאר בשלטון ונאמן לאיראן. עם זאת, הדבר החשוב ביותר תחת הנהגתו הייתה התרחבות היכולות של כוח קודס. הפרגמטיזם שלו הפך את היחידה לכוח בעל השפעה בתחומי המודיעין, הכלכלה והפוליטיקה מעבר לגבולות איראן.
הישגיו הם במידה רבה תוצר של גישתה ארוכת הטווח של איראן במדיניות החוץ. איראן דבקה בצורה מדהימה במטרותיה ובפעולותיה, בזמן שארצות הברית נוטה לסבול מפיצול בתגובותיה לנושאים בינלאומיים. עצם העובדה שכהונתו ארוכה במיוחד - הוא מפקד על היחידה מאז 1998 - קשורה לזה. הוא נהנה כתוצר לוואי של הסביבה הפוליטית הסבוכה של איראן, זאת כתוצר לוואי של הסביבה הפוליטית הסבוכה של איראן. הדבר מהווה מקור לקנאה עבור אנשי מקצוע רבים בצבא ובמודיעין האמריקאי. מאחר שכוחו טמון למעשה בעיניהם של אחריהם ומועצם על ידי הסבירות בכוחו העתידי, למפקד כוח קודס יש יכולת לפעול בצורה אמינה יותר מאשר אם היה נתפס כשחקן זמני.
במובן הזה, הצלחת מפקד כוח קודס מונעת הן על ידי הכישרון והן על ידי משך החזקת התפקיד. מנהיג כזה לא היה יכול להתקיים כיום בארצות הברית, שכן האמריקאים אינם מאפשרים למפקדים מהתחומים השונים להישאר בעמדות הגבוהות ביותר למשך עשורים. הסיבות לכך פוליטיות וכוללות גם סיבות מחוויות העבר. מאז ימי ג'יי אדגר הובר, הממשל לא איפשר לעובד ציבור ותיק לצבור רמה כזו של השפעה חשאית.
למרות הקנאה שחשבתי בהתחלה, בחופש של סולימאני לעשות דברים במהירות, אני מאמין שהאיפוק הזה הוא כוח של המערכת הפוליטית של ארצות הברית. אם חשיבה קנאית ומכוונת פעולה לא נמצאת תחת פיקוח, היא יכולה לשמש ככוח לעד, אבל אם היא נרתמת עבור האינטרסים או הערכים הלא נכונים, התוצאות עלולות להיות קשות. סולימאני מסוכן במיוחד. הוא גם נמצא בעמדה ייחודית כדי לעצב את העתיד של המזרח התיכון".
התרעות פיקוד העורף