שירי הזיווג של הלווייתן גדול הסנפיר הם בין המפורסמים בעולם החי, והם נשמעים למרחקים עצומים על פני האוקיינוס, אולם מחקר חדש מצא כי גידול האוכלוסין גורם לזכרים לנטוש את המנגינות לטובת עימותים פיזיים במאבק על הנקבות.
מדענים מאוניברסיטת קווינסלנד אספו נתונים ויזואליים ואקוסטיים על ההתנהגות של הזכרים בקרב אוכלוסיית הלווייתן גדול הסנפיר בדרום האוקיינוס השקט במזרח אוסטרליה בין השנים 1997 עד 2015. בשנים אלו נרשם גידול דרמטי במספר הלווייתנים - מ־3,700 ל־27 אלף פרטים, וזאת לאחר שבשנות ה־60 הזן עמד על סף הכחדה עם כ־200 לווייתנים בלבד.
לפי הממצאים שפורסמו בכתב העת "נייצ'ר קומיוניקיישן ביולוג'י" (nature communications biology) התברר כי ככל שהאוכלוסייה גדולה, כך ההתנהגות של הזכרים בתקופת החיזור משתנה. לעומת מצב שבו כל שניים מתוך עשרה זכרים השמיעו קולות שירה בשנת 2004, לאחר עשור ירד היחס לאחד מכל עשרה. עוד עלה כי לזכרים שלא שרו והיו מעורבים בעימותים פיזיים עם זכרים אחרים על נקבות, היה סיכוי גבוה יותר לנצח.
לפי הערכות החוקרים, השירה הייתה צורך הכרחי בתקופה שבה האוכלוסייה הידלדלה והזכרים השמיעו את קולם על פני מרחבים גדולים יותר כדי למשוך נקבות. "היה קשה יותר למצוא זמרים", אמרה מובילת המחקר, הביולוגית הימית רבקה דנלופ. "כאשר היו מעט מהם, הייתה המון שירה. כעת יש המון מהם, ואין צורך לשיר כל כך הרבה".
התרעות פיקוד העורף