קשה להתנהל עם ילדים היום בלי העזרה של סבתא וסבא. אוי, אמרתי סבא וסבתא? התכוונתי לטאבלט וטלוויזיה.

כל הורה חושב שהוא המציא את הגלגל כשהוא קורא לטאבלט, טלוויזיה וטלפון בשם הכולל והמקורי – מסכים, ואז מתנהל עם ילדיו בכל הנושא הזה כשהוא אומר "יש מסכים" או "אין מסכים". מחקר אמריקאי חדש מנסה להיות לנו לעזר. האקדמיה האמריקנית לרפואת הילדים (AAP) פרסמה כמה טיפים קטנים, אך חשובים, בכל הנוגע להתנהלות שלנו מול ילדים. הנושא הזה חוזר על עצמו בכל שנה מחדש, וגם השנה ארגון רופאים כזה או אחר יוצא עם הצהרות ואנחנו כאן כדי להציג אותם בפניכם.

לפני הטיפים אני רוצה לאמ;לק חלק גדול מהמחקר ולהגיד שיש הבדל בין צפייה פסיבית במסך לבין פעילות אקטיבית; צפייה בטלוויזיה או בסרט בטאבלט הם בתחתית הרשימה מבחינת פעילות לא טובה לילדים. אם כבר מסכים, אז שהילד יהיה בפעילות כלשהי כמו במשחק. משחק חינוכי או ערכי כמובן עדיף.
האקדמיה מסרה שהטיפים נובעים מהגישה החדשה שעלינו כהורים לאמץ – אל לנו לפחד מהעידן הדיגיטלי, עדיין מדובר בהורות, אך בסביבה שונה. הכללים זהים.
לדוגמא, אנו נראצה לדעת עם מי הילד שלנו משחק בגן שעשועים, אז גם נרצה לדעת עם מי הוא משחק בצ'אט או באתר אינטרנט כזה או אחר. אותם כללים, סביבה שונה.

במחקר מקדים של חברת Common Sense Media גילו רופאי הילדים שבני נוער (Teens) בגילאי 13-18 משתמשים ב'מסכים' כבידור בזמן ממוצע של תשע שעות ביום. לעומתם, גילאי 8-12 (Tweens), משתמשים כשש שעות ביום. כמובן שזמנים אלו לא כוללים את זמן השימוש כשמדובר בשיעורי בית או שיעורים בבתי הספר. התקווה היא שהשעות הרבות שלא מטעם בית הספר ינוצלו לטובת חינוך, למידה והשכלה.

אגב, המספרים בארץ די דומים. פעם הסקרים בארץ בדקו רק את הזמן מול הטלוויזיה, והיום זה מול כל מסך דיגיטלי, אבל עדיין לא פיענחו את ההפרדה המלאה בין צפיה פסיבית במסך כלשהו לבין פעילות אקטיבית מול המסך.

אם כבר מסכים, אז לא טלוויזיה. צילום: SXC

אז מה הילדים שלנו עושים במסכים?
בני נוער משחקים בערך שעה במשחקי וידאו ומבלים בערך את אותו הזמן במדיה חברתית. בנות נוער, לעומתם, מקדישות בערך 90 דקות למדיה חברתית.
בני נוער, בנים ובנות, מבלים יותר זמן בהאזנה למוסיקה מאשר הצעירים יותר. הצעירים יותר (tweens) צופים יותר זמן בטלוויזיה מהבוגרים יותר.
שתי הקבוצות מבלות יותר זמן בתחומי הבידור בטאבלטים וסמארטפונים מאשר במחשב.
בשתי קבוצות הגיל צופים בטלוויזיה, קוראים ושולחים הודעות וואטסאפ או SMS, שומעים מוזיקה ומבלים במדיה החברתיים בזמן הכנת שיעורי הבית. וזה למרות שמחקרים רבים הראו שריבוי משימות מעכב את היכולת של הילד ללמוד.

לגבי תינוקות וטף, האקדמיה של רופאי הילדים מספרים שהעדיפות הגבוהה ביותר היא לאינטראקציה אמיתית בין הורים לילדים כדי ללמוד אוצר מילים בצורה הטובה ביותר. לדבר לילד ואפילו לקרוא לו ספרים הם הפעולות הטובות ביותר בגילאים האלו.

שאר הטיפים:
לא להתמקד אך ורק על זמן מסך; אם כבר מסך, אז תתמקדו בתוכן וב"הפעלת המוח" של הילדים ואל תאפשרו צפייה פסיבית לאורך זמן.
תבנו עיסקאות עם הילדים לגבי מתי וכמה אפשר להשתמש במסכים.
אל תיתנו לילדים להירדם עם מסכים. כבו את כל המסכים לפחות חצי שעה לפני השינה.
מצאו מקום אחד מרכזי בבית כדי לטעון ולהשאיר שם את המכשירים.
בהסכמים עם הילדים, קבעו זמן אחד קבוע בו המשפחה מבלה יחד ללא מסכים.

האקדמיה לרפואת ילדים מוסרת שלמרות ההתקדמות הטכנולוגית, אין תחליף לאינטראקציה אנושית וגם כנראה לא תהיה.

נו, אז מסכים זה לא טוב לילדים? תלוי

בעקבות מחקר אמריקאי של ה-AAP: טיפים להתנהלות עם ילדים בעידן הדיגיטלי