לבתי בת ה-3 וחצי יש עיכוב בדיבור, היא לא מדברת משפטים מלאים והיא גם מאוד ביישנית. השנה היא נכנסה בפעם הראשונה למסגרת של גן מטעם העירייה והתאקלמה די יפה, למעט בעיה אחת – היא לא מדברת בגן בכלל, לא עם הילדים ולא עם הגננת.
בבית היא מדברת ושרה ונפתחת בפניי, אבל בגן כלום, אפילו לא מילה. הגננת החליטה שהדבר הטוב ביותר בשבילה יהיה להעביר אותה לגן טיפולי, מה דעתך?

לאחרונה יצא לי להתעמק בנושא ומה שאת מספרת נשמע כמו 'אילמות סלקטיבית'. אחת הבעיות בתחום היא שיש נטייה לבלבל בין ביישנות לבין אילמות סלקטיבית. לדעתי, במקרה כזה, שבו הילדה יודעת לדבר, גם אם היא סובלת מעיכוב בדיבור, אבל בבית היא שרה ומדברת, ואילו במקומות חברתיים היא הופכת להיות אילמת – כאן מדובר באילמות סלקטיבית.

מצב של אילמות סלקטיבית יושב על סוג של חרדה, וחרדה היא משהו גנטי. לכן, צריך לבדוק מאיפה נובע הקושי של הילדה. יש לערוך לה גם בדיקת שמיעה, כי ילדים שלא שומעים טוב נוטים לאחר בדיבור, דבר שמפריע להתפתחות השפתית שלהם ואז אנו עדים למה שנקרא עיכוב בדיבור. לכן צריך לערוך את כל הבדיקות כדי להבין מאיפה נובעת הבעיה.

ערכה: הדס בארי
מתוך תכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב- 10:00 ב-'רדיו ללא הפסקה'

מיכל דליות מייעצת: לבתי יש עיכוב בדיבור ולא מדברת בכלל בגן. מה עושים?

בבית היא מלאת חיים, מדברת ורועשת ואילו בחוץ לא שומעים ממנה כלום.