ששואלים את בנותיה ונכדיה של פרופ' רות בן־ישראל איפה היא, הם מיד עונים - עובדת. אף על פי שהיא בת 84, בן־ישראל מרגישה שהיא רק בהתחלה. היא פרופסור אמריטה למשפטים מאוניברסיטת תל אביב וזוכת פרס ישראל לחקר המשפט. בגיל היציאה לפנסיה הגיעה להסדר עם האוניברסיטה על כך שתמשיך ללמד. לאחר שבע שנים החליטה לשנות כיוון. להמציא את עצמה מחדש. היא למדה ציור במחשב, היא מאיירת ספרים, השתתפה במופע מחול כרקדנית ובקרוב תוציא ספר ובו סיפורים קצרים.
"ידעתי שיהיה לי קשה", היא אומרת. "הייתי הכוהנת הגדולה של המשפט, ופתאום אני מתחילה מההתחלה. חייבים שהחיים יהיו מלאי תוכן ושיהיה ממה לחיות. להמשיך לעבוד כל עוד יכולים. במקום פרישת חובה, צריך שתהיה פרישה תפקודית. אדם צריך להמציא את עצמו מחדש. שאנשים יעשו קריירה רב־ממדית, ישתנו כל הזמן. לימדתי שבע שנים והרגשתי שאני חוזרת על עצמי. נמאס לי, עשיתי מסיבת פרידה גדולה והספידו אותי בעודי בחיי. הגעתי למסקנה שיש תחומים שלא סגרתי איתם מעגל וזו הזדמנות לעשות זאת. החלטתי לחזור לציור. במקום במכחול ובצבע, למדתי לצייר במחשב. מחקתי את כל החומר המשפטי ותרמתי את הספרייה שלי.
"למדתי להשתמש בתוכנות ציור וציירתי את חמשת חומשי התורה. כל סיפור בפני עצמו. הוצאתי ספר עם ציורים, הלכתי ללמוד תסריטאות וקומיקס וחיברתי תסריט לספר יונה. כתבתי אותו כקומיקס. אחר כך ביקשו ממני לאייר את אגדות שלמה המלך של ביאליק. בינתיים, התגנבה אלי גם קריירה של מחול, בגיל 76, כשכוריאוגרפית צעירה ביקשה ממני להשתתף במופע כעבודת הסמכה בנושא זקנה. לאחר מכן פתחתי בקריירת משחק, ואני עכשיו בתהליך כתיבה של ספר חדש. אנחנו הצעירים החדשים. חז"ל כתבו שיש זקן צעיר, זקן בוגר וזקן זקן. ואני זקנה צעירה. חייבים להעז.
אין לנו מה להפסיד בגיל הזה. גיליתי את סם הנעורים".
בן־ישראל היא מקרה מייצג לתופעה שהולכת וצוברת תאוצה. הפרישה מעבודה היא רק המלצה. יותר ויותר אנשים לא מוכנים שהגיל היבש יכתיב להם מתי להפסיק לעבוד. חלקם גם לא יכולים להרשות זאת לעצמם.
התרעות פיקוד העורף