הסוגיה של הון-שלטון זוכה לגינוי מכאן ומשם, אבל כאשר זה מגיע לתמיכה בכדורגל, כולם הופכים ללוביסטים של הרעיון. פופוליזם במהותו. חוסר הוודאות הכלכלי שקיים במועצה להסדר הימורים בספורט, מפעילת הטוטו-ווינר בישראל, אינו מאפשר לחברה ולמועצה להתחייב על שיווק כלשהם. אבל פוליטיקאים שהתחייבו ציבורית, כמו שרת הספורט, מתייחסים לכספי ציבור כאל סוג של בנק למימון קמפיין בלתי נגמר.
20 מיליון שקל זורמים כמימון לעשרה מקצועות אולימפיים מועדפים. 220 מיליון שקל מיועדים להקצאה לקרן המתקנים, שבאמצעותה מוקמים מתקני ספורט עם השקעה זהה של רשויות מקומיות.
מכספי הקרן רוכשים גם ציוד ספורטיבי לספורט האולימפי. 21 מיליון שקל (שווה ל-4% מהרווח) מוקצים למרכזי הספורט השונים: הפועל, מכבי, אליצור, בית"ר, אס"א, איילת ועוד. סכום זהה מוקצה בחוק לוועדת קמא, שכיום עומדת בראשה השופטת בדימוס עדנה בקנשטיין, שמחלקת כספים לפרויקט אתנה ועוד שאר ירקות. רק ההוצאות הקבועות האלה מתבטאות בכ-490-485 מיליון שקל. ישנן גם הוצאות נוספות שמותירות פחות מ-50 מיליון שקל לכל מיני הסכמי שיווק מטורפים והזויים: 80 לכדורגל, 14 לכדורסל, מיליון לכדוריד. ועוד לא הוזכר כאן הדיון שעומד בפני בג"ץ בעתירת מינהלת הליגה לנשים, שתקבל לפחות כשני מיליון שקל. לא ברור מדוע ולמה.
הסכם השיווק, כפי שנראה עכשיו, אינו יכול להתקבל ע"י דירקטוריון הטוטו, ו/או המועצה הלאומית לספורט. כל החלטה אחרת, שווה עתירה מהירה לבג"ץ.
במתווה הקיים של ההסכם, החשבים במשרדי הממשלה אינם יכולים להעביר שקל לפני ה-31 בדצמבר. ואחרי זה הם ירצו לראות מה עושים בכסף. יהיו פארטיות.
נראה איך יוצאים מהמשבר, יהיה מעניין.
התרעות פיקוד העורף