הוועדה לקידום מעמד האישה קיימה היום (שלישי) דיון בנושא הצגת מחקר - טיפול המשטרה במקרי רצח נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל. יו"ר הוועדה, ח"כ עאידה תומא סלימאן, התייחסה למחקר ואמרה כי "לראות את המספרים והתוצאות זה כתב אישום גם לחברה, אבל בעיקר למשטרת ישראל על אחוזי הפענוח ולמערכת המשפטית באופן כללי".
בפתח הדיון אמרה תומא סלימאן כי "גם השנה אנחנו רושמות בליבנו את שמותיהן של העובדות סביב רצח נשים, אימהות צעירות שנרצחו בהרבה מהמקרים מול הילדים שלהן, שהם חוו טראומה שתלווה אותם כל החיים. היום נתמקד במה קורה אחרי הרצח על החברה כולה. זה מחקר מטלטל, גם לי, כמי שמכירה כל מקרה. לראות את המספרים והתוצאות זה כתב אישום גם לחברה, אבל בעיקר למשטרת ישראל על אחוזי הפענוח ולמערכת המשפטית באופן כללי. בשבוע שעבר הוכרז עסקת טיעון עם גבר רוצח, הוא קיבל 21 שנים. בן זוגה לשעבר של שירה איסקוב, שניסה לרצוח אותה, קיבל 23 שנים. זה זועק לשמיים".
נאילה עואד, מנכ"לית "נשים נגד אלימות", אמרה כי "דם של נשים הנו הפקר, ובעיקר של נשים פלסטיניות שדמן הפקר כפליים. בציוץ שלו, השר לביטחון הפנים דיבר על כך ש'יש הבדל מהותי בין האירועים באחד מהם בעל רצח את אשתו ובאירוע השני מדובר במשפחת פשע. היכולת של המשטרה להשפיע על המקרה הראשון קרוב ל-0, אבל המקרה השני נמצא באחריות מלאה של המשטרה'. זה זועק לשמיים על היחס המפלה והגזעני, ב-25 בנובמבר ראשה נרצחה. המשטרה מדברת על זה שהוא רוצח שכיר, אבל מי הזמין את הרצח? משטרת ישראל מציינת שזה מישהו שנשכר ולא יכולה להגיע למתכנן? זה ממש אומר הרבה והמחקר שלנו נעשה כדי לבוא עם הנתונים שקיבלנו מכם. רשויות החוק צריכה לקחת אחריות על רציחתן של נשים בכלל ונשים פלסטיניות אזרחיות מדינת ישראל".
עו"ד שירין בטשון מעמותת נשים נגד אלימות, הציגה את המחקר: "נשים פלסטיניות אזרחיות מדינת ישראל מהוות 58% מבין כלל הנרצחות, 73% מבין מגישות תלונות קודמות ו-84% מבין המקרים הלא מפוענחים. זה עלה בשנים האחרונות בצורה מדאיגה. כתבי האישום ברצח של נשים יהודיות עומד על 94%, בעוד שנשים פלסטיניות עומד על 56%. אחוזי ההרשעות ברצח של נשים יהודיות עומד על 75% לעומת נשים פלסטיניות שהוא 34%. עונש מינימלי בגין עבירות של הריגה או רצח עומד על 18-14 בקרב נשים יהודיות, ובקרב נשים פלסטיניות 5.5 שנים".
לדבריה, "היו הרבה מקרים שהוגשו בהם כתבי אישום ויש מלא מקרים של קשיים בהרשעות ובעיות באיסוף החומרים. בהרבה מקרים יש כתבי אישום שהתחילו בהרשעה יותר חמורה והסתיימו בסיוע או שידול, ולכן קיבלו עונשים של פחותים יותר. מבחינת זהות הרוצח, בקרב נשים יהודיות זהות הרוצח הוא לרוב בן הזוג, 78%, 19% בן משפחה ו-3% אחר. בקרב נשים פלסטיניות, זהות הרוצח הוא לרוב בן משפחה, 41%, 28% בן הזוג ו-31% אחר, שהוא מישהו שלא ידוע. הנתונים והמחקר מראים שאין שום הצדקה לאמירה שיש רצח נשים ערביות על כבוד המשפחה. ברציחות של נשים יהודיות היה אפשר למצוא יותר פרטים על התיקים, המידע היה זמין. בנשים פלסטיניות המצב היה שונה".
ח"כ גבי לסקי התייחסה גם היא למחקר, ואמרה כי "הנתונים הם פוסט טראומתיים, זה נתונים שמדברים בעד עצמם גם אם אנחנו נכנסים לכל תיק באופן עצמאי. נשים פלסטיניות חיות במערכת דיכוי כפולה. המספרים הם מזעזעים. החברה הישראלית אומרת לנשים הפלסטיניות - תדאגו לעצמכן. הנשים האלו לא מצליחות לקבל לא הגנה ולא צדק".
ח"כ עופר כסיף, שנכח גם הוא בדיון, אמר: "פמיניסטית בשם דיאנה ראסל תבעה את הביטוי פמיסייד, וצריך להבין שרצח נשים הוא פמיסייד כפשע שנאה הוא שנשים בדרך כלל לא נרצחות על בסיס אינדיבידואלי אלא מתוקף היותן נשים. הפשע שנאה הזה הוא תוצאה וחלק מהביטוי של שליטה. נשים בכלל בישראל נרצחות פעמיים, פעם אחת מתוקף היותה אישה אבל נרצחת פעם שנייה כאשר לא מטפלים כראוי ברצח שלה. כשמודבר בנשים פלסטיניות הן נרצחות שלוש פעמים, עוד פעם אחת כאשר עושים להן רצח אופי בגלל זהותן. זה מה שעולה מהתוצאות המזעזעות האלו. כאשר רוצחים את אותן נשים בפעם השלישית זה מעודד את הרצח הבא של הפעם הראשונה, וחוזר חלילה".
סערה פרצה בדיון כאשר אח"מ יפעת חסון הציגה את נתוני המשטרה ואת הפילוחים: "הטענות שיש אפליה זה טענות שאין להם מקום. רצח זה רצח, לא משנה מי הקורבן. יש לנו נתונים והם לא דומים למה שהוצג במחקר. מתוך 237 של מקרי רצח נשים בכלל, כשמדובר בנשים במגזר הערבי הוגשו 24% כתבי אישום, וכשמדובר במגזר היהודי הוגשו 46% כתבי אישום. אחוז הפענוח של תיקי רצח נשים בכלל עומד על 70% מהשנים 2013 עד היום. נשים מוסלמיות 57%. בעניין של הפילוחים היינו נותנים יהודי/מוסלמי ויש לנו גם אחר, שזה בדואיות, דרוזיות".
בתגובה לכך אמרה ח"כ אבתיסאם מראענה בכעס: "זה מביש. חוסר ידע מוחלט. אתן מתבקשות עכשיו להציג נתונים ואתן מבולבלות, מציעה לכן לשתות כוס מים ולהירגע. זה נראה פשוט רע", ח"כ כסיף הוסיף: "אתן מדלגות מעל הגופה ובורחות מהזירה".
יו"ר הוועדה תומא סלימאן: "אני רוצה מידע ממשטרת ישראל עכשיו, נתונים מדויקים. אל תעצבנו אותי. אני כוועדה אומרת לכן שבושה על משטרת ישראל שעושה פילוח כזה, אנחנו לא דת. נשים נרצחות בהיותן נשים והטיפול בהן נכשל בהיותן ערביות".
לאחר מכן היא סיכמה את הדיון: "אני רוצה להודות לארגוני הנשים שיזמו את המחקר הזה. אני רואה במחקר הזה כתב אישום נגד המדינה. יש בעיה בלמצוא ראיות ולערוך חקירה? שכללו את עצמכם. זו המציאות. אי אפשר לזרוק את זה בחזרה לקורבנות. המשטרה יכולה להגיע לחקר האמת. יש לכם אמצעים, תשקיעו אותם כדי להרתיע את הרוצחים הפוטנציאליים. לצערי הרב, הרוצחים בחברה הערבית מסתובבים חופשי. מאוד מקומם לראות שמערכת המשפט גם כן מובילה קו. דווקא כשיש רצח נשים בחברה הערבית יש ענישה מקלה, זה כתם. רק עובדות וראיות ינקו אתכם מהכתם הזה. תביאו לי סטטיסטיקה אחרת מהמחקר הזה. אני אפנה לשר לביטחון פנים לבקש שינוי מדיוניות בפילוח מקרי הרצח. אנחנו נשים ערביות. אנחנו לא אחר. אנחנו לא רק לפי דת ויש לנו שייכות. הרצח שלנו קורה בעיקר בגלל שאנחנו ערבים. תפסיקו למיין אותנו".