"אחרי פיטוריי, החלטתי שאני יכולה לקחת את העצב שלי אבל להתעצב ממנו, במובן של ייצור. הלכתי להגשים חלום, שקרץ לי כבר כמה שנים קודם לכן", מספרת ג'רג'י, וקופצת בלי להשתהות לסיפור הקשה שהניע אותה לנקודה בה היא נמצאת כיום. "לפני כעשור, גיליתי שאבא שלי פדופיל. מסתבר שכולם במשפחה ידעו, כולל במקום העבודה שלו. הוריי עבדו בפנימיות והם גורשו לפחות משתיים מהן בעקבות המקרים הללו. גם אני נפגעתי והדחקתי את הפגיעה. בעקבות הגילוי, קיבלתי אירוע לב לא פשוט. באירוע האחרון שחוויתי, פגשתי את אלוהים, שאמר לי לא לתת לאבא שלי לקחת לי את הנפש. שיניתי את שמי והחלטתי שאני מתרחקת מזה לחלוטין".
כך קמו בהמשך מיזמים המיועדים לסיוע לקשישים עריריים על ידי פרויקט ליווי שמפעיל הארגון באמצעות מתנדבים. כמו כן, היא מנהיגה רשת תמיכה שמסייעת בליווי לבתי משפט ולמשטרה למי שזקוק לכך, מיזמים לקידום תורים רפואיים דחופים, סיוע באספקת מנות מזון, השגת מוצרי חשמל מהרגע להרגע, ולאחרונה - הקמת מרחב טכנולוגי ומרחב טיפולים בבית הארגון, שהוקם בבניין נטוש בקריית שמונה.
"בבית שאין בו חלב - אין גם כסף לפדים"
אחד המיזמים האחרונים שתופסים את מרבית זמנה של ג'רג'י, הוא סיוע במוצרים שנתפסים אולי הטריוויאליים מכל, מוצרי היגיינה. במסגרת המיזם, אוספים מתנדבי הארגון מוצרים בסיסיים לאנשים שנזקקים לכך, כמו תחבושות היגייניות, סבונים, תמרוקים וכן הלאה, כדי לסייע למי שלא יכול להשיג זאת בעצמו מסיבות שונות.
"זה התחיל מפנייה של מנהלת בית ספר, שסיפרה לי שבאחת הכיתות יש ילדות שאחת לחודש לא מגיעות לבית הספר. ידעתי שהמצב בבית קשה, ושהן שומרות על אחותן התינוקת בבית, כשהאם יוצאת לטייל. שוחחתי איתן, והנתונים שעלו מהשיחה היו מזעזעים. הבנתי שבגלל שאין להן כסף למוצרי היגיינה - הן נשארות בבית בעת המחזור החודשי. הלקיתי את עצמי שלא הבנתי את זה, בבית שאין בו חלב - גם לא יהיה כסף לפדים", סיפרה.
מהר מאד הבינה ג'רג'י שמדובר בסוגיה שקשורה לא רק להיעדר משאבים כלכליים. "יש תפיסה של הבנות שאני מסייעת להן שמחזור הוא תקופה מגעילה, שזה כמו מחלה. לא היו להן דרכים בסיסיות להתמודד עם המצב הזה. לכן, שלחתי למשפחה הראשונה מארז מוצרים שיספיק לכמה חודשים, ומשם זה התפתח". בהמשך, על פי צרכים עליהם עלתה במהלך ביקורי בית במשפחות נזקקות, הרחיבה כאמור את מארזי הסיוע, כך שהכילו פריטים נחוצים נוספים: "פעם הלכתי לביקור בית ובמקום נייר טואלט - ראיתי נייר עיתון. גודל הטירוף הזה, בדברים כל כך יומיומיים, הלך והתבהר לי. זה היה גדול מנשוא, פשוט בלתי נתפס. אלו הרי דברים שיש להם פתרון כל כך פשוט וזמין".
בהמשך, המארזים החלו להגיע גם לנשים שסיפרו שאינן יכולות לרכוש לעצמן את המוצרים המדוברים בשל אלימות כלכלית של בני זוגן, והתביישו לפנות בנושא לכל גורם אחר. ג'רג'י נאנחת ומספרת: "זו לא בעיה שקשורה רק לעוני. אנחנו מדברים פה על מנטליות, על בושה. יש יתומות מאם שלא יכולות לבקש מאבא שלהן שייקנה להן את המוצרים האלו, יש אישה שבעלה לא מאפשר לה לקנות את מה שהיא צריכה כי הוא מגביל לה תקציב, והיא צריכה להסתפק במה שהוא קונה לה. יש פה צורך - כשהבנתי את הממדים שלו, נדהמתי".
המיזם תפס תאוצה, אלא שאז הגיעה הקורונה והפעילות בנקודות האיסוף לערכות ההיגיינה, שהוקמו בכל רחבי הארץ, התעכבה מעט. כמו כן, הנגיף הציף לא מעט קשיים אחרים, והעלה על סדר היום גם את קשיי הטיפול של משרדי הרווחה בקשיים הכלכליים המתעוררים של מחפשי העבודה החדשים, שלא לדבר על מי שכבר נמצא במעגלי סיכון מלכתחילה.
הקהילה שהקימה שירה מונה כיום כ-184 מתנדבים ברחבי הארץ, כולל מתנדבים ארעיים שמגיעים לפרויקטים ספציפיים. "אני מנסה להקים רשת חוסן אזרחית-חברתית-קהילתית. חשוב לי שאנשים ידעו שיש רשת של ידיים אוהבות, שיחזיקו אותם כדי שלא יתרסקו. אם למשל היינו יכולים להגיע לאנשים שנגיף הקורונה ריסק אותם, ורגע לפני ההתרסקות היינו אומרים להם 'אתם לא לבד בעולם', היינו יכולים לעזור, גם אם מדובר בעזרה קטנה. שואלים אותי לפעמים - 'איפה הרווחה' - ואני עונה, בדיוק איפה שהייתה אתמול. כל מה שאני עושה, שווה בשביל אדם אחד שאוכל להציל".
התרעות פיקוד העורף