בכל פעם שאני מעירה לבני בן השנה או כשמשהו לא מצליח לו, הוא מגיב בבכי, בצרחות ובהשתטחות על הרצפה. הוא עדיין לא יודע לדבר, אבל מבין הכל, ולפעמים נדמה לי שהוא רוצה לבקש משהו ועושה את זה בבכי. ניסיתי להתעלם, אבל אני לא מרגישה שזה נכון. אם אני נותנת לו חיבוק, זה עוזר לו להירגע, אבל כיצד אלמד אותו לבקש משהו בלי בכי?

“מדובר בגוזל בן שנה, אשר לא יודע לווסת את עצמו והוא מבין באופן לא מודע כמה הוא נחות. הוא רוצה ללכת אבל מועד, רוצה להגיד משהו אבל לא יוצא לו, לא רוצה שתיקחי אותו, אבל את לוקחת אותו כי את קובעת עליו. מה שחשוב הוא לא להתעלם ממנו, אלא לתת ביטוי לרגשות שלו כדי שכשיידע לדבר, הוא ידע להביע את הכעס שלו.

הילדים של פעם היו צייתנים כי אוי ואבוי אם הילד לא עשה מה שההורים ביקשו ממנו. היום, עם כל האהבה ותשומת הלב וההסברים והדיבורים, הילדים יותר ערים למה שהם רוצים ולא תמיד משתפים פעולה, בטח אם לא עשינו עבודה טובה. עצתי אלייך: אם את רוצה ללמד אותו שהבכי זה לא מה שמביא לו את הדברים, בפעם הבאה שתבקשי ממנו לא לגעת במשהו והוא ישתטח על הרצפה ויבכה - קחי אותו, חבקי אותו ותגידי לו: ‘מתוקי, אתה יודע שאמא לא מרשה לגעת בטלוויזיה כי זה יקלקל אותה. בפעם הבאה שתיגע בה - ארחיק אותך’. מאותו היום אל תגידי לו יותר ‘אל תיגע’, אלא אם ילך לטלוויזיה”.

אני בהריון בשבוע 26, ויש לי ילדה בת 3. אני מאוד רוצה להתאכסן במלונית אחרי הלידה ולקחת את הילדה איתי מתוך מחשבה שהתינוק יצטרף למשפחה של הילדה ולא היא למשפחתו. יש שאומרים לי שאולי זה לא בריא ולא נכון עבור הילדה. מה דעתך?

“חשבת על משהו כל כך בריא נפשית. עם זאת, מטרת המלונית היא להקל על היולדת כדי שתוכל לישון יותר, ואם יש תפרים, שיתאחו יותר טוב. בעצם נותנים ליולדת עוד יומיים־שלושה לנוח מעט.

לכן נשאלת השאלה: למה שתטפלי בילדה במקום לנוח? ברגע שאת חוזרת הביתה עם התינוק - גם אם תחזרי הביתה אחרי שבוע מהמלונית או יומיים מבית היולדות - הוא הולך לתפוס כל כך הרבה נפח בחיים שלכם, כך שהילדה תרגיש אותו ממילא. שלושה ימים לכאן או לכאן לא ישנו כלום בדרך שהיא תגדל לתוך קבלת האח החדש למשפחה. אם את רוצה לקחת את הילדה - זה שלך, אני לא רואה שום דבר פסול בכך. את מרגישה עם זה טוב ורוצה שזה יקרה? אל תקשיבי לאף אחד ולכי על זה. כשאת הולכת עם הבטן שלך, את עושה את זה הכי נכון”.

בתי בת ה־6 עלתה לאחרונה לכיתה א'. לאחרונה נולד לה אח קטן בתום חודשיים שבהם הייתי מאושפזת בשמירת הריון. אני מנסה להיות עם בתי כמה שיותר, אבל מאז שהחלה ללמוד היא נוטה להכניס דברים לפה, לאסוף דברים מסוכנים כמו זכוכית, לקחת דברים בלי רשות, לסבול מחלומות רעים ולפחד לישון עם חברות. כיצד אני יכולה לעזור לה?

"הקטע האוראלי, שבו מכניסים דברים לפה, הצורך לאסוף סתם דברים כדי להיות בשליטה, הפחדים והחלומות הרעים - מעידים כי הילדה בלחץ, בין אם מהשינוי בשגרת חייה ובין אם מהעובדה כי עברת לאחרונה תהליך רפואי שהבהיל אותה. יש לילדים 100 אלף סיבות להיות בלחץ אטומי: נסיעות ממושכות, מילואים ועוד. כנראה שההיעדרות שלך הייתה מאוד בעלת משקל בבית. הכל שם השתנה. חשוב לעזור לה לפני שהפחדים ישתלטו על חייה.

אפשר, לדוגמה, לתת לבת שלך פנס, שאותו היא תאחז בידה בעת שהיא הולכת לישון. אמרי לה שכשיש לה חלום רע, עליה להאיר עליו עם הפנס. בחלום, המוח שלה יעשה את שאר העבודה. ברוב המקרים הדברים האלה עוברים. ילדים עוברים כל כך הרבה דברים, והם עוברים אותם. פעם לא היה טיפול בילדים, ועדיין הדברים היו עוברים לבדם, ורוב בני האדם היו פחות או יותר נורמליים.

היום אנחנו מוכנים להקל על ילדים מבחינת הבריאות הנפשית שלהם. ההתנהגות שלנו, כהורים, יכולה לסייע. גם הכוונה חיצונית עשויה לתרום המון, וזה המקום לפנות לאנשי המקצוע. אני מציעה כי את ובתך תלכו למנחת הורים שתיתן לכן את העצות המתאימות לכן. אופטימיות, וזה יעבור".

איך לעזור לבת השש להתמודד עם העלייה לכיתה א?

כיצד לנהוג מול בן שנה שצורח ומשתטח על הרצפה, האם להביא בת שלוש ללון במלונית לאחר לידת אחיה הקטן, ואיך לסייע לבת שש להתמודד עם השינוי בשגרת חייה?