בכינוס משותף של המרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט ועמותת "תו המשווה" נחשפו כלי נגינה נגישים, המשמשים לטיפול בחיילים ובאנשי מילואים ולמתמודדים עם פוסט טראומה. קערות טיבטיות, גונגים ופעמונים, לצד נגינה חיה בכלי נגינה כמו צ'לו, אבוב, דודוק, שופר ועוד, משמשים כלים טיפוליים בסדנה לחיילים ואנשי כוחות הביטחון ולמתמודדים עם פוסט־טראומה.
הכינוס הוקדש לעיסוק בהיבטים מגוונים של תרבות מוזיקלית מונגשת בישראל, החל בשילוב אומנים עם מוגבלות בלימודי מוזיקה, דרך חינוך מוזיקלי מותאם, ועד למוזיקה כאמצעי לחוסן וריפוי אישי וחברתי. הכינוס נפתח בשולחנות עגולים בנושא תרבות מונגשת וגישות בחינוך המוזיקלי לאנשים עם צרכים מיוחדים.
בחלקו השני התקיימו סדנאות - מופע בהשתתפות עשרות תלמידים עם וללא צרכים מיוחדים, שיעור נגינה קבוצתי והתנסות בארקנה (כלי נגינה נגיש) ובנבל הקסם וכמו כן, סדנה לחוויה אישית בצלילים מרפאים.
"הגישה שלנו מדגישה את היכולת של המוזיקה להוציא את החיילים למסע רגשי־תודעתי ותחושתי עמוק, שדרכו מתרחש ריפוי ספונטני. בסדנאות שהעברנו עד עתה למאות חיילים חזרו על עצמן כמה סיטואציות", ציינה מנכ"לית עמותת "תו המשווה", רינת אבישר – "אחת מהן, למשל, היא היזכרות במצבי לחימה קשים, אבל הפעם עם המוזיקה כפסקול שמלווה את התמונה הטראומתית, או אובדן של חברים שנהרגו במלחמה, שמלווה הפעם ברגש של שלווה והשלמה".
לדבריה, הסדנאות מאפשרות לחוות קשת רחבה של רגשות, שהמטופלים לא הרגישו במשך תקופה ארוכה. "ההתמסרות לצלילים מעניקה תחושת הודיה וגם תחושות גופניות מוחשיות שמסייעות להתמודדות. זוהי זכות גדולה לתרום ולו במעט מיכולתנו ומהכשרתנו לאותם אנשים שסיכנו את חייהם ואת בריאותם למען כולנו וחוו אובדן וטראומה", היא הסבירה.
ד"ר אמירה ארליך, דיקנית הפקולטה לחינוך מוזיקלי במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט, סיכמה: "שיתוף הפעולה עם עמותת דתו המשווה' מאפשר לסטודנטים שלנו לפגוש את המוזיקה במקום שבו היא נוגעת בחיים עצמם, במפגש האנושי, בריפוי ובחינוך מתוך ערכים של שוויון וגיוון. הכינוס הקרוב הוא הזדמנות נדירה לחשוף את הציבור הרחב לפרקטיקות שמחוללות שינוי ממשי בתפיסת ההנגשה התרבותית בישראל, ומקדמות חברה סולידרית ומכילה יותר דרך הצלילים".
התרעות פיקוד העורף