האמת היא שיש פער תהומי מובנה בין הדרגים. דרג מבצע הוא מונחה, נשמע להוראות. זה כולל את צה"ל. אם ההנחיה היא שעליו לתחקר, חובה עליו לעשות זאת. ממשלה, לעומת זאת, נבחרת. לא כולם אוהבים זאת, אבל זה המצב. היא לא מחויבת להקים ועדת חקירה - לא ממלכתית ולא בכלל. זה אומנם ראוי, מתבקש, חיוני, אך אין זו חובה. המבחן היחיד המוטל עליה הוא מבחן הציבור.
ממשלה שבגדה באמון הבוחרים תודח בבחירות. ובמקרה דנן - זה לא ייקח עוד הרבה זמן. נתניהו, כ"ץ ושאר השרים וחברי הכנסת יועמדו למבחן הבוחר בעוד פחות משנה. מי שלא סומך על הציבור ומעדיף שחבורת שופטים ומשפטנים יעשו לו את העבודה, פשוט לא גר במדינה הנכונה. ישראל, עד כמה שבדקו לאחרונה, היא עדיין מדינה דמוקרטית. ובסוג משטר זה, כך הם פני הדברים.
אף אחד לא אוהב לראות את שר הביטחון והרמטכ"ל מתכתשים בפומבי, ועוד באמצע מלחמה, כשלא מעט זירות עדיין נחשבות חמות, שלא לומר רותחות. וייתכן שכ"ץ ישלם מחיר על כך. אבל לאפשר לזמיר להשתולל ולעשות בתחקירים כרצונו משל היו גוש פלסטלינה ביד ילד זב חוטם, פשוט לא יקרה. לא במשמרת שלו. נגמרו הימים שבהם צמרת צה"ל עשתה במדינה כבתוך שלה, ושר הביטחון הממונה עליה תומך ומגבה אוטומטית. ואם לא למדה זאת עד כה, כנראה שתיאלץ ללמוד בדרך הקשה.
בתחקיר התחקירים שערך, מצא תורג'מן כמה ליקויים בתחקירים שנעשו עד כה. שניים מהם צבע באדום - התחקיר על תפקוד אגף המבצעים והתחקיר על תפקוד אגף המודיעין. לגבי שניהם קבע כי הם נעשו באופן מרושל ויש לחזור עליהם. בנוסף קבע תורג'מן שיש לערוך תחקירים נוספים על יחידות ואירועים שלא תוחקרו כלל. בסך הכל שבעה תחקירים נוספים, ובהם אירוע תפיסת מסמך חומת יריחו והטיפול בו, יחסי צבא־משטרה־שב"כ שלא תוחקרו, יחידת המתפ"ש שלא תוחקרה, התנהלות המטכ"ל בין 3 באוקטובר לליל 6 באוקטובר ועוד.
בדוח נאמר שיש לגזור מסקנות אישיות גם מבכירים בצה"ל שלא נשאו בתפקיד רלוונטי ב־7 באוקטובר אלא בתקופה שקדמה לו, בהיותם אחראים על קביעת מדיניות, תפיסת מודיעין לקויה, ניתוח מצב שגוי וגורמים נוספים שהובילו לכך שהצבא לא נערך כראוי לפלישת כוחות רצחניים לביצוע טבח ביישובי ישראל.
מאז פרסם תורג'מן את מסקנותיו לא נעשה דבר. אצה הדרך לרמטכ"ל. הוא לקח את המסקנות החלקיות של התחקירים הקיימים, וגזר מהן מסקנות אישיות לגבי מספר מצומצם של בכירים בצבא. לחלקם רשם הערה פיקודית, את חלקם הדיח, ובזה חשב שתם הטקס. קשה שלא להעריך שמה שראה הרמטכ"ל לנגד עיניו זה לא התחקירים או המסקנות, אלא המינויים שיבואו כתוצאה מההדחות. כך יוכל לעצב את צמרת צה"ל החדשה כראות עיניו, ולהתעלם מהעובדה שכמה מהממונים החדשים עשויים להימצא אחראים ישירים לאירועי הטבח, מבלי שהדבר יפריע לקידומם בצה"ל.
זה מה שהקפיץ את ישראל כ"ץ. לאו דווקא העובדה ששמע על המינויים בתקשורת או שהדבר נעשה ללא תיאום. ההתכתשות השבוע עם הרמטכ"ל נסבה פחות על נימוסים והליכות והרבה יותר על מהות. מי בעל הבית, מי יעצב את דור המפקדים הבא של צה"ל, ואם הצבא שאחרי 7 באוקטובר ימשיך להתנהל בדעה אחת ובקול אחד, כפי שהיה בתקופת הקונספציה הידועה לשמצה.
זה לא לקח הרבה זמן, אבל מספיק כדי להוביל את ראש הממשלה ושר הביטחון לידי המסקנה שמינוי זמיר היה טעות. הדברים שאמר לשניהם ערב מינויו - על תפיסת הביטחון שלו, על ההתקפיות שאליה ייקח את הצבא בניגוד לקודמו - התהפכו כשניסה לעמוד על הרגליים האחוריות ולמנוע את כיבוש העיר עזה. לנתניהו וכ"ץ לא הפריע שהרמטכ"ל אומר את דעתו. זו זכותו ואף חובתו לעשות זאת. מה שהדהים אותם הוא העובדה שזמיר סותר את עמדתו שלו כפי שהציג להם ערב מינויו.
לזכותו של זמיר ייאמר כי אף שדבריו נשמעו בפורומים הרלוונטיים, לרבות בקבינט, מרגע שהתקבלה ההחלטה, הוביל את הצבא לביצוע מושלם של הפעולה - למרות התנגדותו. עד היום אומרים בסביבת כ"ץ שבנושאים המבצעיים ישנה שביעות רצון מלאה מתפקוד הרמטכ"ל, לא מכיוון שהם רואים את הדברים עין בעין, אלא מכיוון שבנושאים אלה זמיר למד לציית.
בגלל המשפט המיותר בהודעת דו"צ בשם הרמטכ"ל, הפכה פגישת הנזיפה שתוכננה לכ"ץ לשיחת רעים בינו לבין ראש הממשלה. אם יש דבר שנתניהו לא יסלח עליו לזמיר זה שתגובתו הוציאה את העוקץ מהיחסים העכורים בינו לכ"ץ. אם יש פוזיציה שראש הממשלה מאוהב בה, הרי זה להיכנס לתפקיד המבוגר האחראי. ביום שלישי הגיע כ"ץ לפגישה עם נתניהו בלשכת ראש הממשלה בקריה. הדיווחים שליוו את הפגישה דיברו על פגישה משולשת גם עם הרמטכ"ל, שבה נתניהו יעשה סדר בין הצדדים הניצים. בפועל, כ"ץ לא רק שלא ננזף, אלא ישב עם נתניהו יותר משעתיים בפגישה שכללה גם ארוחת צהריים יחד.
הוותיקים על הכוונת
לפעמים נפלאות הן דרכי הפוליטיקה. יושבים שני השועלים הוותיקים, שבעי הקרבות, וסועדים יחד כשאנשיהם בחוץ, באתרי ההצבעה ברחבי הארץ, עושים כל שביכולתם כדי להחליש את האחר בבחירות לסניפי ומרכז הליכוד שהתקיימו באותו יום ממש. אין דבר שמאיים על נתניהו יותר ממנהיגים חזקים יותר מדי, לדעתו, בתוך המפלגה. נתניהו, כמו נתניהו, לא משאיר דבר ליד המקרה. כך גם בבחירות הפנימיות בליכוד השבוע.
ראש הממשלה, שמנהל מלחמה בשבע חזיתות, מנהל במקביל משפט, מנהל את האירועים הקואליציוניים שגם הם לא חדלים מלייצר תעסוקה, מצא את הזמן גם לטמון ידיו עמוק בבחירות בליכוד, וקיבל דיווחים כל העת על ההתרחשויות באתרי ההצבעה והמועמדים השונים שאותם רצה לרומם, ולהפך - להפיל. בראש הרשימה של המועמדים להפלה – ישראל כ"ץ.
נתניהו מינה את כ"ץ לתפקיד בחששות כבדים, וזאת בשל מעמדו המפלגתי החזק, ופעל בכל כוחו להחליש אותו. ולא רק אותו. גם את דוד ביטן, וכמוהם את שאר חברי הגווארדיה הוותיקה בליכוד שאותם רואה נתניהו כדעתניים מדי, קומבינטורים מדי ומחוללי צרות פוטנציאליים.
בסוף היום דיווחו שני הצדדים על שביעות רצון מהתוצאות, ונראה שאיש מהם לא יצא כשמלוא תאוותו בידו. כ"ץ נחל הפסד בשני מקומות משמעותיים - עכו וכפר סבא - שבהם התמודדו יועציו והפסידו. לעומת זאת, שני יועצים אחרים, ברחובות ובית שמש, ניצחו בגדול. במקומות השמורים למייסדים במרכז, כ"ץ נותר השולט ללא עוררין בקבוצה. כ"ץ אף נחל ניצחונות ביו"ש, במועצות אזוריות, בהרצליה ובטירת כרמל.
נתניהו, לעומתו, יכול להתברך בכך שהמרכז שינה את פניו באופן יותר משמעותי מההערכות הראשוניות. הרבה צעירים ועסקנים מקומיים נכנסו למרכז ולסניפים, כשהם מחליפים בכך רבים מהוותיקים שמהם נתניהו רצה להיפטר. זה טוב לו לעיצוב הרשימה הבאה לכנסת. הצעירים החדשים לא מחויבים לדילים, והם מחויבים יותר להערצת נתניהו. רובם אומנם לא מכירים אותו, אולם ראש הממשלה סבור שברגע האמת הם ייפלו לרגליו ויצביעו כפי שיבקש מהם. ימים יגידו. בינתיים ההתמודדות הבאה תהיה של ישראל כ"ץ מול השר אלי כהן על ראשות מזכירות הליכוד. כשהיא תקרה, יהיה ניתן לראות אם מפלגת הליכוד הכתירה השבוע את מלך השטח החדש, או שכ"ץ הוא שימשיך למלוך בכיפה.
השלווה של עבאס
הם משקרים. אין שום אפשרות לממשלה של מפלגות השמאל ללא רע"ם. בדיוק כמו בפעם ההיא. הם - נפתלי בנט, בני גנץ, אביגדור ליברמן וכל היתר - יודעים שזו תהיה נקודת התורפה של הבחירות הבאות. הסקרים יירדו בקרוב מאולימפוס השקר של 61 מנדטים בלי הסיעות הערביות - ואז הם יצטרכו להשיב באופן ברור אם רע"ם והרשימה המשותפת פרטנרים לממשלתם או לא.
אם יגידו שלא - זו תהיה מכה לאמון. אם יגידו שכן - לא יוכלו להביא בדל ימני הפעם, ואולי גם יבריחו אנשי מרכז שלא יכולים להעלות תרחיש כזה אפילו בדמיון, במיוחד אחרי שנשיא ארה"ב הכריז כי בכוונתו להכניס את האחים המוסלמים לרשימת ארגוני הטרור.
בפוסט אחר, ביוני 2019, כתב עבאס: "'השלווה שלנו חזקה יותר מכדורים'. אני שומע קולות שאינם יודעים דבר על האחים המוסלמים אלא רק את שמם. קולות הקוראים לפלגנות והסתה כנגדם. תנועת האחים המוסלמים היא סמל לשלום, למתינות, לסבלנות ועמידה איתנה". במחלקת המחקר של בוחרים בחיים ציינו כי הציטוט "השלווה שלנו חזקה יותר מכדורים" שייך לראש האחים המוסלמים במצרים מוחמד בדיע, שנידון שם למאסר עולם. מדובר בציטוט שהפך לסיסמה של תנועת האחים המוסלמים בעולם, וגם בסניף הישראלי שלה, המוגדר בעיני כמה מחברי האופוזיציה "ממש ציוני".
התרעות פיקוד העורף