הרגע שבו ששון שאולוב מפסיק לשחק ומדבר אמת | דודי פטימר

ששון שאולוב ממשיך להוכיח שהוא אחד הקולות המעניינים בדור החדש של הפופ הישראלי: כזה שלא מפחד להרחיב גבולות ולהתנסות גם בתוך נוסחה רומנטית שחוקה לכאורה. השיר נשען על שלד טקסטואלי מוכר -  אהבה שנגמרה, געגוע שנשאר, ובלבול רגשי שמתפרק למילים פשוטות - אבל שאולוב אינו מסתפק במסגרת הזו. הוא מזריק לתוך הבלדה אתוס אנרגטי שמקורו בפלמנקו, בסלסולים ים-תיכוניים ובשכבות לטיניות שמעניקות לרגש המקומי תחפושת בינלאומית. התוצאה יוצרת מתח יפה בין פגיעות לבין תנועה, בין כאב סטטי לבין קצב בלתי נשלט שמבקש להמשיך לרקוד גם כשהלב עוד לא התאושש. לכתבה המלאה