"ראיתי חבר מהשכונה"
כשמתקשרים אליו מהסנגוריה הציבורית ומציעה לו לייצג את אברג'יל, וייס כבר יודע שהוא נכנס לפנתיאון. "זה תיק שמכיל בערך 800 קלסרים, 40 אלף קבצי שמע ואזנות ומדיה, תיק שלוקח שנה בערך רק ללמוד אותו, להבין בכלל מי נגד מי", הוא מתאר. "המשמעות היא 'סגירה של משרד'. כל סנגור שנכנס לתיק הזה צריך לסגור את המשרד".
אבל וייס לא מפחד. הוא יליד שכונת מוסררה בירושלים, שכונה שהתאפיינה בפשיעה כבדה. "העולם הזה תמיד קסם לי, העולם הזה תמיד ריגש אותי", הוא מספר על מה משך אותו להיות עו"ד פלילי.
כשהוא מגיע לפגישה הראשונה עם אברג'יל בכלא, הוא כבר קיבל תדריכים מעורכי דין אחרים. "כל מיני עורכי דין שמעו שאני הולך לפגוש את יצחק, אנשים שחלק הכירו אותו, חלק היו אצלו. ואז התחילו לתדרך אותי: איך להתנהג, איך להסתכל, איך לשבת, ואיך לא לעשות ככה, ושהוא לא יחשוב ככה".
וייס מחליט להתעלם מכל הייעוץ הזה. "אמרתי לעצמי: מה אני מקשיב לכל הדבר הזה? תביא את עצמך, מה שיהיה. וזה מה שעשיתי. הגעתי אני, שמשון וייס, לחצתי לו יד, אפילו התבדחנו על כל מיני דברים. דיברנו על ספורט. באותה תקופה הוא מתאמן, אז הוא הראה לי איך הוא מתאמן בחדר שהוא שתי מטר על שתי מטר, מבלי לרוץ, מבלי כלום, להעלות דופק. וזאת הייתה הפגישה הראשונה שלנו".
על המפגש הראשון:"אברג'יל מגיע עם תיק גדול, שומרים מחזיקים פינג'אן ושוקולדים. יש כזה טקס עוד לפני שהוא מוציא מילה מהפה. ומה שלומך, ומה שלומך זה, וככה היכרות, ונעים מאוד," מתאר וייס. "ואני חייב לומר שמהרגע הראשון נוצר בינינו איזשהו קליק".
"מהרגע הראשון, פתאום כל השכונה נכנסה לתוך החדר הקטן הזה, בתוך בית סוהר. בשניה וחצי הכל התנקז לשם. וראיתי חבר מהשכונה". כשוייס יוצא מבית הסוהר, הוא כבר מקבל טלפון מאברג'יל. "אתה מבין?" הוא אומר. "הרגשתי שהקליק היה הדדי".
שלוש פעמים בשבוע, שש שנים
המשפט הופך במהרה לעבודה של שבעה ימים בשבוע. "משפט שהתקיים שלוש פעמים בשבוע במשך שנים - ראשון, שלישי, חמישי", מספר וייס. "זה מצריך השבתה מוחלטת של כל מה שמסביב. אתה לא יכול להיות שלוש פעמים בשבוע בדיון ולבוא רק לדיון. אתה צריך, יש הכנות קודם לכן, יש דברים שהם מתרעננים תוך כדי עבודה".
הוא מסביר שזה קצב חריג לחלוטין במערכת בתי המשפט. "בד"כ יש פעם, פעמיים, ולפעמים פעם בחודש," מסביר מורג. וייס מוסיף: "בימים שאני לא בדיונים צריך לנסוע אליו, צריך לדבר איתו, צריך להכין אותו. בתקופה שהכנתי אותו לפרשת ההגנה, שהוא היה צריך להעיד, זה יום יום. נכנסתי לבית סוהר כל יום בשמונה בבוקר ויצאתי בחמש בערב".
המשמעות הכלכלית ברורה. "במהלך המשפט גם הצלחתי לפרנס מתיקים אחרים", הוא אומר בזהירות. אבל הוא גם מודה: "אתה נכנס לפנתיאון עם תיק הזה. זה לא תיק רגיל. תראה כמה שנים אחרי, זה תמיד מעניין. כל פעם שמזמינים אותי למקום זה תמיד מעניין, ואני תמיד מספר דברים חדשים. ויש עוד ים - זה לא נגמר".
הגבול הדק
כשאתה יושב עם בן אדם שמונה שעות ביום, שש שנים רצוף, הגבולות יכולים להיטשטש במהירות. "מפתחים קשר אישי גם?" שואל מורג. "בוודאי," משיב וייס. "חברים?" "חברים לא. אנחנו לא חברים, אבל אנחנו גולשים לשיחות אישיות. יש הפסקות, אז מטבע הדברים נוצר איזשהו חיבור ברמה האישית, אבל זה לא חבר מה שנקרא חברים".
הוא ממשיך: "כמובן שמטבע הדברים, כשאתה יושב כל יום עם בן אדם משמונה בבוקר עד חמש בערב, אז כמובן שאתה גולשים לשיחות אישיות, ועל המשפחה ועל הילדים ועל הפילוסופיות. ויצחק הוא פילוסוף, יש לו תפיסת עולם. כשאתה עכשיו בא ומדבר איתו וזה מרתק, אז גולשים לשיחות האלה. אבל אני יודע לשים לעצמי את הגבול. אני יודע שאני לא אדבר איתו על דברים שלא קשורים למשפט".
מורג שואל האם הם נפגשים גם מחוץ להקשר המקצועי, אוכלים ביחד. "לא, לא, ממש לא," עונה וייס בנחרצות. "הייתי אצלו בבית כמה פעמים, אבל עבודה נטו. זאת אומרת, צריך להחתים את אשתו, אני לא אדבר על כל מיני דברים על זה, אבל שום דבר שהוא מעבר לזה".
"הוא משלם את המחיר"
היום, כשאברג'יל יושב בכלא עם 13 מאסרי עולם מצטברים ועוד 30 שנה, וייס עדיין בקשר מדי פעם. "אנחנו לא בקשר רציף, אבל מדי פעם הוא מתקשר", הוא אומר. "זה קשה. זה לא, אתה יודע, זה בשורה לא נעימה לקבל שאתה כנראה לעולם לא תצא מבית הסוהר כשאתה בחיים. אבל הוא מתמודד. הוא אדם שיודע להתמודד".
וייס מתאר את אברג'יל כאדם של עקרונות. "הוא יודע לעמוד, לקבל החלטות, הוא יודע לעמוד מאחורי התוצאות של המעשים שלו", הוא אומר. "הוא הבין שזה הולך לשם. לצערי לא הופתענו מהתוצאה".
למרות שש שנות עבודה מתישות, וייס אינו מתחרט. "התיקים האלה מושכים אותי, התיקים הגדולים האלה", הוא אומר. אך הוא גם מוסיף בכנות: "אני היום מנסה להתרחק מתיקים של פשיעה מאורגנת. זה תספיק לך שש שנים, תודה רבה. זה תיקים מאוד תובעניים, זה תיקים עם הרבה מחויבות, זה תיקים שאתה נשאר ואתה לגמרי מחויב ואין לך שום יכולת לנהל חיים אחרים חוץ מזה".
התרעות פיקוד העורף