הם חשבו שהוא צוחק, יתקפל ויוותר, ובסוף הוא זה שצחק אחרון. צחק? אין לי ספק שמיקי זוהר עמד באמצע הסלון בביתו, בערב הניצחון, אחרי שכולם התקפלו וקיפץ בטרנינג, אולי אפילו בלי חולצה ושר בקולי קולות "עוד יותר טוב ועוד יותר טוב!". אז בשביל מה היינו צריכים את כל זה? אני יודע בדיוק בשביל מה.
זה החלק העצוב של הדברים - אני כל כך מבין את חוסר הרצון שלהם לקבל פרס מהאיש שהחליט להחרים אותם ואת הטקס שהם מנהלים כבר כמה? 30 שנה? כי שוב, הרי הוא התחיל! ולצערי העצום, יש עוד חלק קטן ויותר עצוב בכל הסיפור הזה - שמשהו חייב להשתנות בתעשייה הזאת. כמו בגל"צ. אני חושב שמישהו מתוכם אמר את זה השבוע - לא יכול להיות שמתוך שבעה מועמדים לסרט הכי טוב אנחנו נכיר אולי אחד. משהו לא הגיוני בזה. לכתבה המלאה
התרעות פיקוד העורף