על רקע זה, שלושה וקטורים אסטרטגיים מרכזיים – צמצום המעורבות האמריקאית הישירה בסוריה ובכלל במזרח התיכון, העברת האחריות הביטחונית ברצועת עזה לגורמים בינלאומיים, והקריסה ההדרגתית של איראן – משמשים זרז להעצמת יכולת ההרתעה הטורקית כלפי ישראל. בעיני הנשיא ארדואן, טורקיה, כחברת נאט"ו המחזיקה בצבא השני בגודלו בברית, עם ניסיון מבצעי, טכנולוגיה מתקדמת ותעשייה ביטחונית משגשגת – משתלבת היטב במערך האסטרטגי המתהווה של סעודיה ופקיסטן, המהווה מנוף למימוש שאיפותיה ההגמוניות במזרח התיכון ומעבר לו.
במקביל, מועמדותה של טורקיה לחברות באיחוד האירופי (EU) ולפורום ה־BRICS, לצד הידוק קשריה עם רוסיה וסין – שבא לידי ביטוי, בין היתר, בהיקף הסחר שצמח מ־6.7 מיליארד דולר ב־2002 ל־101 מיליארד דולר ב־2024 – משקפים מגמה ברורה של התרחקות מבעלות ברית מערביות וצמצום התלות בהן. לחצו כאן לאייטם
התרעות פיקוד העורף