הירש אמר בפשטות: רונן בר היה חלק מצוות המשא ומתן ואחראי להשבת החטופים. נקודה. בלי "אבל", בלי עקיצה, והוא המשיך והוסיף להלל את רונן בר והשב"כ על פעילויות ומידע מודיעיני שהשיגו בזמן המלחמה על מיקום החטופים, שהביאו למבצעים צה"ליים הירואיים של השבת שבעה חטופים. זה היה אחד הרגעים המכוננים שראיתי מזה זמן רב. יושב איש מבפנים, שנבחר על ידי ראש הממשלה ומהלל את כל אותם אנשים שהשופרות עבדו לילות כימים כדי להכתים ולהכפיש אותם רק כדי להסיט את האשמה מהראש.
אבל גל הירש סירב לשחק במשחק של מגל, ואמר את האמת מבלי לגמגם, אמת שלא מתאימה להם לשמוע. שהמסרים לא פגעו אבל גם לא עזרו, וסירב להתיישר ולקבוע שזה פגע במו"מ. הוא הבהיר שבסל הכלים של חמאס הדהדו נסיונות תעמולה ומסרים שהודהדו בתקשורת הישראלית, אבל לא כאלה שפגעו במו"מ.
וכל מי שצפה אמש הבין: אם אחרי שנתיים של קמפיין אגרסיבי של ערוץ 14, נגד מחאות קפלן, חדשות 12 ומשפחות החטופים, גם מתאם השבויים עצמו לא מוכן לומר שזה פגע, אז כל הבניין קרס. וכל הקונספציה התפוצצה.
ובסוף, נשארה אמת אחת ברורה: בראיון אחד, כל האג'נדה של ערוץ 14 להאשים את קפלן, להאשים את התקשורת, להאשים את משפחות החטופים - קרסה מול אדם אחד שפשוט סירב לשקר. גל הירש לא ניסה להיות גיבור. הוא לא ניסה להיות אופוזיציה. הוא פשוט אמר אמת. גם כשהיא לא מחמיאה. גם כשהיא לא נוחה. הוא סיפר שקיבל את ההצעה מראש הממשלה נתניהו, לתפקיד, בתקופה קשה בחייו רגע אחרי שיצא מבית חולים עם סרטן קשה, ושם את כל מרצו לתפקיד החשוב שקיבל.
אני מכבדת את הדרך שלו, ומבינה היום הרבה יותר טוב שהעבודה שלו, גם אם לא הייתה בפרונט, הייתה עבודה קשה שעליה הוא שילם מחיר כבד. הוא ידע לתת קרדיט היכן שמגיע: לשב"כ, לצה"ל, לניצן אלון (אדם שבקושי זוכה למחמאה, ושבממשלה רוצים לראות אותו הולך הביתה). הירש לא פחד להגיד תודה, לא פחד להחמיא, ולא פחד לצאת מהשורה.
ובעיקר הוא היה ערכי. ישר. הוגן. הוא הציג את התמונה המלאה: גם את ההישגים, וגם את המחיר; גם את האור, וגם את החושך. בלי הנדסת תודעה ובלי ניצחון מדומה. רק אמת, על כל הגוונים שלה. וזו בדיוק הסיבה שהראיון היה כל כך חזק, מטלטל ומאיים על מגיש הפטריוטים, זה שבנה במשך שנתיים סיפור אחר לגמרי בשם הפילוג והשנאה.
התרעות פיקוד העורף