הדאגה בירושלים אינה נובעת מחשש לפעולה אמריקאית, אלא מתוצאה מדינית בעייתית. ניסיון העבר מלמד שמהלכים שמתחילים כהקפאה זמנית או כ"שלב ראשון" נוטים להפוך לעובדות מדיניות שקשה מאוד לפרק. גם במקרה האיראני, הסדר חלקי שמוצג כהישג עלול להשאיר את ישראל מול איום גרעיני מצומצם פחות אך מקובל יותר בזירה הבינלאומית. או - מול איום הטילים הבליסטיים.
לכן, אם ייפתח ערוץ שיחות, המבחן האמיתי לא יהיה עצם קיומו אלא גבולותיו - לוחות הזמנים, מנגנוני הפיקוח, ההגדרות המדויקות של מה נחשב הצלחה, ובעיקר היכולת לאכוף הפרות בזמן אמת. הדינמיקה הנוכחית מעבירה מסר ברור. אין ודאות ואין הכרעה בינארית בין תקיפה למשא ומתן. שתי האופציות פועלות במקביל ומשפיעות זו על זו. מי שמניח שטראמפ כבר בחר נתיב אחד מחמיץ את אופי המהלך. הוא קונה זמן, אך גם מעוניין לשלוט בקצב. לחצו כאן לאייטם
התרעות פיקוד העורף