מה שזה אומר לגבי הגוש הוא שאם הם לא מעבירים קולות מהימין לשמאל, אז הם נשארים פחות או יותר עם אותם מספרים שיש להם עכשיו. וזו בשורה רעה לגוש השמאל, שקיווה לפחות להיאחז בתקווה שיוכל להרכיב את הממשלה הבאה.
גנץ קיבל בשורות רעות
הבשורה הרעה השנייה עשויה להתגלות גם היא אצל בני גנץ, אבל זה כבר בתנאי שהאיחוד יביא למפלגה גדולה שתתחרה בליכוד, מה שיכול להזרים קולות רבים למפלגה החדשה - בדומה למה שראינו בהקמת כחול לבן, ומה שראינו בהקמת המחנה הציוני של הרצוג ולבני. בדרך כלל, איחוד כזה בא על חשבון אותו גוש שממנו הוא קם, וזה יכול לקרות גם הפעם.
מה שכן, ברגע שהאיחוד מגיע כבר בשלב הזה - עוד לפני שהבחירות בכלל הוכרזו - בנט ולפיד חשופים לשחיקה של המפלגה החדשה. בדיוק כפי שהיא יכולה לגדול ולסחוף אחריה את קולות המחנה מתוך תקווה שתהיה המפלגה הגדולה ותחליף את הליכוד, כך היא יכולה גם להיכנס לדשדוש שעשוי להיות מאוד מסוכן עבורם. ואז שניהם יחד יכולים לרדת, והראש בראש כבר לא יהיה בינם לבין הליכוד, אלא בינם לבין איזנקוט. גם זו מציאות שיכולה להתרחש בגלל האיחוד המוקדם.
הסיבה שהם הלכו לאיחוד מוקדם היא החשש של שניהם שהמחיר שלהם רק הולך ויורד מכאן והלאה. לכן היה להם חשוב להתאחד כבר עכשיו, כדי לשמור על הרלוונטיות שלהם כבר בשלב המוקדם הזה, הרבה לפני הבחירות. זהו איחוד שנובע מלחץ ומפאניקה.
ומה באשר לנתניהו ומנסור עבאס?
ומה באשר לנתניהו? האם הוא ירוויח מהאיחוד הזה או יפסיד? התשובה אינה חד-משמעית, אבל נראה שיש כאן רווח קטן בנקודות. בעבר נתניהו אמר שלא משנה לו איך גוש השמאל מחלק את המפלגות שלו, ואני חושב שהמשפט הזה רלוונטי גם לגבי האיחוד הזה. במידה מסוימת, האיחוד עושה חיים קלים לנתניהו. במקום להתמודד עם קולות שבנט היה מחזיק אילו היה רץ לבד, ולשכנע את אותם מצביעי ימין שבנט יקים שוב ממשלה עם מנסור עבאס ושהוא לא באמת ימין - המשאבים האלה התפנו לו במהלך הקמפיין.
התרעות פיקוד העורף