זיאד גזאווי הודה והורשע בעבירות של רצח באדישות, תקיפה הגורמת חבלה חמורה, כניסה לישראל שלא כדין, נהיגה ללא רישיון נהיגה וכן בעבירות נלוות נוספות.
גזאווי, תושב רמאללה, נכנס ביולי 2024 לישראל שלא כדין, בהתאם לתוכנית מוקדמת עם שותפיו לגנוב רכבים בתמורה לסך של 3,500 שקל.
במסגרת התוכנית, איתרו השותפים, בסיוע גזאווי, רכב ברחובות, גנבו אותו, ובהמשך הוא נהג בו לכיוון ראשון לציון, כאשר אין ברשותו רישיון נהיגה. בשלב מסוים הבחינה ניידת משטרה ברכב הגנוב והחלה בנסיעה בעקבותיו. כאשר גזאווי נעצר ברמזור אדום, ניגשו אליו שתי שוטרות עם אקדחים שלופים, והוא החל להימלט מהמקום.
ניידת משטרה נוספת הצטרפה למרדף אחר הרכב, שבמהלכו נהג גזאווי בפראות ובמהירות מופרזת, תוך חציית צמתים ברמזור אדום וסיכון ממשי של הנהגים בכביש.
בהגיעו למחלף שפירים, הוא חצה צומת באור אדום, תוך שהוא מאיץ את מהירות נסיעתו לכדי 136 קמ"ש ומגלה אדישות מוחלטת לחיי אדם, כשכל שלנגד עיניו הוא להימלט מאימת הדין. באותה עת נהגה ברכבה בתה של ליובוב ז"ל, לאחר שאספה את אמה משדה התעופה, כשהגיעה לבקר את משפחתה. גזאווי התנגש בעוצמה ברכב, וכתוצאה מההתנגשות נהרגה ליובוב ז"ל במקום, ואילו בתה נפצעה קשה.
בשלב הטיעונים לעונש, עתר התובע בתיק, עו"ד ד"ר גל רוזנצוויג מפרקליטות מחוז מרכז, להשית על גזאווי עונש של 20 שנות מאסר בפועל.
בית המשפט המחוזי בלוד, בהרכב השופטים עמי קובו, מרב גרינברג ואפרת פינק, גזר עליו כאמור עונש של 17 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי למשפחת המנוחה בסך כולל של 270 אלף ש"ח ופסילת רישיון הנהיגה ל-10 שנים.
בית המשפט המחוזי קבע בגזר הדין כי הנאשם ביצע את עבירות הרכוש ממניע כלכלי וגרם למותה של המנוחה באדישות כדי להימלט ממעצר, וכי הוא "הגורם האחראי הבלעדי לגרימת התאונה". בית המשפט ציין כי "מעשי הנאשם גרמו נזק רב לנפש, לגוף ולרכוש. הנאשם גרם למותה של המנוחה, אם וסבתא אהובה, לנגד עיניה של בתה ופצע את הבת. משפחת המנוחה חיכתה בכיליון עיניים לפגוש במנוחה שלא התגוררה בארץ, התאונה אירעה לאחר שנחתה בארץ ובטרם הספיקה לפגוש את משפחתה".
מפרקליטות מחוז מרכז נמסר: "בשנים האחרונות מובילה פרקליטות המדינה קו אכיפה מחמיר ועקבי ביחס לאירועי המתה המבוצעים באמצעות כלי רכב, במיוחד במצבים של נהיגה פרועה, מנוסה משוטרים, פריצות מחסומי משטרה, שימוש מכוון ברכב כאמצעי פגיעה או אדישות מובהקת לסיכון חיי אדם. קו זה בא לידי ביטוי הן בחומרת העבירות המיוחסות לנאשמים והן במדיניות הענישה המבוקשת. בתי המשפט אימצו עמדה זו פעם אחר פעם, והכירו בכך שאין מדובר ב'תאונות דרכים' במובנן הרגיל, אלא בהתנהגות עבריינית חמורה בעלת אדישות לתוצאה קטלנית".
התרעות פיקוד העורף