יש סיבה אחת שבגללה "האודיסאה" הוא הסרט הכי טוב של נולאן

אני ממש לא ממעריצי כריסטופר נולאן. למעשה, מכל הפילמוגרפיה שלו יש שני סרטים שאני באמת אוהב: "אינסומניה" ו"דנקרק". ומאז הקרנת העיתונאים של "האודיסאה" יש שלושה. נולאן חוזר על תמות מאוד ברורות בעשור וחצי האחרונים: תמיד יש במרכז גבר מבריק, אובססיבי ובדרך כלל גם האדם הכי חכם בחדר. הוא יוצא למסע ארוך, מאבד בדרך כמעט כל דבר שחשוב לו ורק בסוף מגלה שהבעיה הגדולה ביותר לא הייתה העולם שהשתנה אלא הוא עצמו. אולי לא במקרה ששני הסרטים שאהבתי עד היום הם בדיוק אלה שהכי רחוקים מהתבנית הזאת. ההבדל הוא שעכשיו, בפעם הראשונה, נולאן מפסיק להעריץ את הגיבור שלו ומתחיל לשפוט אותו. וזה הופך את "האודיסאה" לאחד הסרטים הטובים ביותר שלו.