בתגובה, עמאן צועדת "על חבל דק" ומנהלת תמרון זהיר ומתוחכם בין נאמנותה לברית האסטרטגית עם ארה"ב לבין החשש מהאשמתה בשיתוף פעולה עם "האויב הציוני־אמריקאי". כדי למנוע טלטלה פנימית, עמאן נוקטת "דיפלומטיה של שתיקה והכלה" ונמנעת ככל הניתן מהסלמה רטורית או מגינוי פומבי של התקיפות האיראניות בשטחה.
אלא שחרף ניסיונותיה לשמור על נייטרליות מוצהרת, ככל שהבסיסים האמריקאיים נחשפים לטווח האש האיראני, חשיבותה של ירדן כעורף לוגיסטי וביטחוני רק גוברת, ועימה מתרחב מעגל הסיכונים.
החזית הכלכלית
לצד האיום הביטחוני, ירדן מתמודדת גם גם עם חזית כלכלית מורכבת ורב־ממדית. בהיעדר מקורות אנרגיה עצמאיים ותחת נטל של גירעון תקציבי, צמיחה איטית ויחס חוב־תוצר שהגיע לשיא של כ־83%, עמאן נאלצת לתמרן בין שלל שחקנים ואינטרסים במציאות שברירית במיוחד.
עם זאת, בטווח הקצר השינויים הללו גובים מחיר כלכלי כבד. מעבר לתלות העמוקה בסיוע חוץ (שהגיע ל־5.22 מיליארד דולר ב־2025 מתוך תמ"ג של כ־61.61 מיליארד דולר), הכלכלה הירדנית ספגה מכה קשה בענפי התיירות (המהווה כ־15% מהתמ"ג), התעופה ויצוא השירותים.
האתגר הגיאופוליטי
במישור הגיאופוליטי, האתגר של עמאן כפול ומורכב מאי־פעם: לשמור על יציבות פנימית מול דעת קהל המתנגדת בחריפות להסלמה ולנוכחות האמריקאית, ובמקביל לא לאבד את הסיוע הביטחוני, את האמון ואת המעמד המרכזי בעיצוב נתיב הסחר מול וושינגטון. ירדן מעדיפה פתרון דיפלומטי ומדגישה את ריבונותה, אך הצהרותיה מוגבלות על ידי המציאות הגיאוגרפית והאילוצים הכלכליים. ככל שהעימות יחריף ויימשך, הלחץ על ההנהגה הירדנית לבחור צד – או לכל הפחות להיראות כמי שבחרה – ילך ויגבר.
בתרחיש של הסלמה מוגבלת, הממלכה אומנם תספוג פגיעה בתיירות, שיבושים בתעופה וחוסר יציבות פנימית, אך תצליח למנוע קריסת מערכות כוללת. עם זאת, ככל שהעימות יימשך, התמרון הירדני בין וושינגטון לטהרן יהיה מסוכן בהרבה – מצב נפיץ שבו טעות טקטית אחת עלולה לדרדר את הממלכה לעימות אזורי רחב.
העמקת המעורבות הירדנית בעימות משנה את מאזן הכוחות האזורי. ככל שהמתיחות גוברת, ירדן הופכת בעל כורחה למדינת חיץ בין הציר האמריקאי לציר האיראני, תפקיד שבעבר היה מזוהה בעיקר עם טורקיה או עיראק. מיקומה הגיאוגרפי, סמיכותה לישראל, לרשות הפלסטינית, לסוריה, לעיראק ולערב הסעודית, והיותה נקודת מעבר לוגיסטית קריטית לכוחות אמריקאיים, מעניקים לה חשיבות גיאו־אסטרטגית מחודשת במפת האינטרסים של המזה"ת.
אם בעבר ירדן שימשה בעיקר כמעבר פסיבי בין המפרץ לים התיכון, הרי שהתעצמות איומי הים האדום, השחיקה בנתיבי השיט המסורתיים והצורך האמריקאי ברציפות לוגיסטית עמידה מציבים אותה כגשר היבשתי החשוב ביותר באזור.
מכאן נובע גם האתגר האסטרטגי: ירדן יכולה להפוך לצומת חיוני של תשתיות סחר, אנרגיה, תחבורה ותקשורת – תפקיד שיעניק לה מעמד אזורי חדש – אך ורק אם תצליח לשמר יציבות פנימית, להעמיק שיתופי פעולה עם המערב והמפרץ, ולמנוע מצב שבו מסדרונות מתחרים (כמו ציר טורקיה־עיראק מחד, ויוזמת ה"חגורה והדרך", BRI הסינית, מאידך) יעקפו אותה וידחקו אותה לשוליים.
הממלכה ניצבת כיום בפני חלון הזדמנויות נדיר להפוך לשחקנית מרכזית בעיצוב הסדר האזורי החדש, אך חלון זה עלול להיסגר במהירות אם לא תצליח לאזן בין הלחצים הגיאופוליטיים, הכלכליים והפנימיים המופעלים עליה בו־זמנית.
התעצמותה הפוטנציאלית של הממלכה ההאשמית מהווה מבחן מורכב ורגיש ליחסים עם ישראל. מעבר לתלות ההדדית בתחומי האנרגיה והביטחון, להיקף הסחר הבילטרלי (כ־334 מיליון דולר ב־2025) ולגבול המשותף המשתרע על פני כ־310 ק"מ – הפיכתה של ירדן לגשר יבשתי וצומת לוגיסטי מרכזי רק מעצימה את חשיבותה האסטרטגית עבור ירושלים. עבור ישראל, ירדן מספקת עומק אסטרטגי, משמשת חיץ גיאוגרפי מול עיראק וסוריה, ומהווה שותפה מרכזית בניהול גבולות ותיאום ביטחוני שקט – נדבך מרכזי ביציבות האזורית.
אולם כעת, כשהממלכה נדרשת לאזן בין תכתיבים אמריקאיים, איומים מטהרן ודעת קהל פנימית עוינת, כל מהלך ישראלי – דיני, צבאי, כלכלי או אנרגטי – נבחן בעמאן בזכוכית מגדלת. המתיחות האזורית מעמידה את היחסים בין המדינות במבחן נפיץ. מצד אחד, ישראל זקוקה ליציבות ירדנית יותר מאי פעם, במיוחד לנוכח האיומים במרחב הים האדום והחשש מהתבססות מיליציות פרו־איראניות לאורך הגבול המזרחי. מנגד, כל שיתוף פעולה גלוי עלול להיתפס בירדן ככניעה ללחץ ישראלי־אמריקאי ולהצית ביקורת ציבורית חריפה, בעיקר מצד גורמים אסלאמיסטיים ופוליטיים הלוחצים לצינון היחסים.
וכך, דווקא בזמן שירדן צפויה לשדרג את מעמדה במערך האזורי החדש, היחסים עם ישראל דורשים משנה זהירות, רגישות ותיאום שקט. עבור ישראל זהו אתגר כפול: לשמר את שיתוף הפעולה הביטחוני והכלכלי החיוני, ובמקביל לאפשר לירדן מרחב תמרון פוליטי שימנע את התרחקותה מהמערב ואת דחיקתה לזרועות איראן. במילים אחרות, יציבותה של ירדן איננה רק אינטרס אזורי – היא הייתה ונותרה נדבך מרכזי בתפיסת הביטחון הלאומי של ישראל, וייתכן כי בימים אלה אף יותר מתמיד.
התרעות פיקוד העורף