לדברי ברעם, להערכתו, השינוי הגדול ביותר שנוצר בעקבות המלחמה הוא במידת התלות של ישראל בארצות הברית. "לדעתי, כל הפעילות שלנו מול איראן מוכתבת כיום על ידי ארצות הברית", הוא אומר. "תמיד היינו תלויים במעצמה האמריקאית במידה מסוימת, אבל אף פעם לא הגענו לתלות כמעט מוחלטת כמו היום. הייתה לנו עצמאות פעולה מסוימת, והעצמאות הזאת נשללה מאיתנו. זו המציאות האסטרטגית שאנחנו נמצאים בה". במצב היום יש סכנה שארה"ב תכפה עלינו מדיניות שאולי מתאימה לאינטרס האמריקאי אך מנוגדת לזה של ישראל.
לדבריו, אין פירוש הדבר שכל החלטה אמריקאית מנוגדת לאינטרס הישראלי, אך ישראל צריכה להגן על האינטרסים החיוניים שלה. בה בשעה עליה להבין גם את מגבלות הכוח שלה ולפעול בהתאם. זהו שיווי-משקל שדורש אחריות רבה וקור-רוח.
"ההישג האסטרטגי היחיד"
לדבריו, ישראל אינה בנויה למערכה מתמשכת מול איראן. "ישראל לא בנויה להחלפת מהלומות עם איראן כל כמה חודשים. לא הכלכלה, לא החברה הישראלית ואפילו לא חיל האוויר. חיל האוויר שלנו מעולה, אבל הוא קטן. אי אפשר לנהל מלחמת התשה מול מדינה ענקית שנמצאת 1500-2000 קילומטרים מאיתנו".
"בלבנון נפתח חלון הזדמנויות"
לדעתו, ישראל צריכה לחדש גם את הדיאלוג עם השלטון החדש בסוריה. "יש אינטרס משותף לישראל, לסוריה וללבנון למנוע הברחות נשק איראני לחיזבאללה. במקום להקפיא הכול, צריך לבנות הבנות ביטחוניות ולעבוד על האינטרסים המשותפים".
"ההרתעה נשארה - המעמד נשחק"
כשנשאל כיצד ישראל נתפסת בעולם הערבי, ברעם מבחין בין ההרתעה הצבאית לבין מצבה המדיני. "להערכתי, ההרתעה הישראלית לא נשחקה. מדינות האזור הכירו גם קודם בעליונות חיל האוויר הישראלי, והפעילות באיראן רק חיזקה את ההבנה הזאת". לעומת זאת, הוא סבור כי בתחום המדיני בינינו לירדן ומצריים יש משבר-אמון שהכרחי לטפל בו.
לסיכום אומר ברעם כי ישראל צריכה לדעת לנצל את הישגיה ולא למהר לפתוח חזיתות חדשות. "ישראל חזקה מאוד, אבל כוח צריך לנהל בחוכמה. צריך לנצל את חלון ההזדמנויות בלבנון ובסוריה, להימנע מסבבי-התשה מול איראן, ולפעול בתיאום עם ארצות הברית. לפעמים ההישג הגדול ביותר הוא לדעת מתי לא לצאת למלחמה נוספת".
התרעות פיקוד העורף