האופציה הזאת מטריפה את איזנקוט. מדירה שינה מעיניו. הוא לא רוצה לתקוף ישירות את בנט. לדעתו, להגדיל את מפלגתו על חשבון מפלגות אחרות - כמו הדמוקרטים, ישראל ביתנו וביחד - זה הפתרון הקל. המטרה שלו היא לנסות להביא קהל אחר. מהימין. מתומכי נתניהו. מהימין הרך.
בעוד בנט מחפש את הקולות האבודים במעוזים המסורתיים כמו בקיסריה ובשרון, איזנקוט לא טורח אפילו להגיע לתל אביב. שיצביעו לבנט, ליאיר גולן, זה לא ממש משנה. כדי לנצח הוא צריך את תושבי הצפון בדוב"ב ובדלתון, את המושבים במרכז המזוהים עם הימין. לשם הוא מגיע. רק במקומות האלה הוא מסתובב. את המודעות שלו מעבר לים לא תלה בבירות אירופיות שבהן מסתובבים בקיץ טיילנים במסעות שופינג, אלא בקפריסין, באי המסיבות, ואצל שורצי הבריכות. הם הקהל שאליו הוא מכוון.
בלי שהתכוון, הפך איזנקוט למבוגר האחראי בגוש המרכז-שמאל. זה שהבין שנטל שכנוע מצביעי הימין מוטל עליו. לא על אלה שצועקים באולפנים "אני ימין" - אבל כל הקמפיין שלהם מכוון לאנשי קפלן ולדרי המרכז.
התרעות פיקוד העורף