שלמה ז"ל נולד בשנת 1930 ברומניה. לאחר מלחמת העולם השנייה, שבה איבד את אביו, החליט לעלות ארצה עם אמו, איטה, וחברתו, פרלה, באוניית המעפילים "פאן יורק" -"קיבוץ גלויות". האונייה נתפסה בידי חיילי המנדט הבריטי ונוסעיה גורשו לקפריסין. במחנה המגורשים התגייס שלמה ז"ל ל"שורות המגינים", שפעלו במחנות תחת חסות ארגון "ההגנה", ובמסגרתן הכשיר את עצמו להיות לוחם בצה"ל עם עלייתו ארצה.
עם קום המדינה שוחררו אמו וחברתו ועלו ארצה במסגרת גרעין שיועד להקמת קיבוץ מגן שבנגב המערבי. בחודש ספטמבר 1948 נודע לשלמה כי נולדה בתו, מרים, והוא החליט לברוח מהמחנה ולעלות ארצה.
בליל כ"ו באלול תש"ח, 29–30 בספטמבר 1948, הצטרף שלמה לשמונה מחבריו. הם פרצו את גדרות המחנה וניסו להימלט, אך התגלו בידי שומרי המחנה שירו לעברם. שלמה נפל מירי השומרים, וחבריו נתפסו והוחזרו למחנה. למחרת הובא שלמה לקבורה בבית הקברות היהודי בעיירה מארגו, ששימש את תושביה היהודים של העיירה ולימים גם את הנפטרים מקרב המעפילים. המצבה שהוצבה על קברו לא נשאה כל כיתוב, בשל חוסר היכרותם של אנשי המחנה עם שלמה ז"ל.
בשנת 1970, בעקבות בקשת המעפילים להעלות ארצה את הנקברים בקפריסין, הטילה ממשלת ישראל את המשימה על משרד הביטחון וצה"ל באמצעות הרבנות הצבאית. בחודש נובמבר באותה שנה התקיים "מבצע מארגו", שבמסגרתו הועלו ארצה 163 נקברים, מהם כ-120 שזהותם לא הייתה ידועה. הם נקברו בחלקה מיוחדת בבית הקברות כפר סמיר בחיפה, רובם כאלמונים.
בשנת 2010 יזם אמיר רוגל, ממקימי עמותת מעפילי קפריסין, מיזם לזיהוי הנפטרים ולרישום שמותיהם על גבי המצבות. במסגרת המיזם התברר כי שלמה חיימסון ז"ל מוכר כחלל מערכות ישראל, ונוצר קשר עם האגף להנצחת החייל במשרד הביטחון, במטרה לאתר את קברו בשיתוף הענף לאיתור נעדרים בצה"ל.
בשנת 2023 הוקם בענף אית"ן צוות חקירה מיוחד (צח"ם), שביצע פעולות חקירה מאומצות לאיתור מקום קבורתו של שלמה ז"ל. החקירה כללה איתור וניתוח מסמכים מארכיונים ברחבי העולם, גביית עדויות, שחזור ופענוח תמונות מהתקופה וביצוע סקרים ארכיאולוגיים. כלל הממצאים הובילו למסקנה, בשיתוף הרבנות הצבאית, כי שלמה חיימסון ז"ל נקבר במארגו, וכי בשנת 1970 הועלו עצמותיו ארצה ונקברו בקבר מספר 11, שורה 2, בחלקת מעפילי קפריסין בבית הקברות בחיפה. ראש אגף כוח האדם קיבל את מסקנת צוות החקירה המיוחד, ואישר את הצבת המצבה על קברו של שלמה חיימסון ז"ל.
בני משפחתו של שלמה ז"ל, ובהם בתו מרים, נכדיו וניניו, המתגוררים כיום בריו דה ז’ניירו שבברזיל, התבשרו אמש על סיום החקירה ופענוח מקום קבורתו. הבשורה נמסרה בנוכחות נספח צה"ל בברזיל, אלוף-משנה אורי רון, ובראשות קצינת משאבי האנוש הראשית וראש חטיבת הנפגעים, תת-אלוף עדנה איליה, סגן ראש אגף משפחות, הנצחה ומורשת וראש היחידה להנצחת החייל, הרצל שמואל, וחוקרי הפרשה.
בתקופה הקרובה ייסגר המעגל בחלוף כמעט 78 שנים. צאצאיו של שלמה ז"ל יגיעו ארצה וייערך טקס צבאי-ממלכתי להוספת כרית מצבה על שמו בחלקת המעפילים שבבית הקברות בחיפה.
המערך לאיתור נעדרים פועל וממשיך במאמצים לאיתור חללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע, תוך תחושת מחוייבות עמוקה לכלל המשפחות השכולות. גם בימים אלו, צה"ל ממשיך לפעול במחויבות מוסרית וערכית להשבת הנעדרים והחללים.
מדבריה של קצינת משאבי האנוש הראשית וראש חטיבת הנפגעים, תת-אלוף עדנה איליה: "שבעים ושמונה שנים חלפו מאז נפל שלמה חיימסון ז"ל במחנה הגירוש, והחוב המוסרי שלנו לזכרו ולמשפחתו לא פסק ולו לרגע. אמש, כשנספח צה"ל עמד במדים בבית המשפחה בריו דה ז’ניירו ומסר לבתו ולצאצאיו את הבשורה, חבק העבר את ההווה. המפגש המרגש הזה, מעבר לאוקיינוס, הוא עדות חיה לכך שצה"ל לעולם אינו נוטש את לוחמיו, גם בחלוף עשרות שנים. בעוד זמן קצר נחבק את המשפחה כאן, בארץ ישראל, ונעמוד לצדם בטקס הממלכתי. ברגע שבו ייחרט שמו של שלמה ז"ל על גבי המצבה, נשיב לו את זהותו, את כבודו ואת המקום הראוי לו בלב האומה. אני גאה ונרגשת להיות חלק מצבא שפועל מתוך מחויבות עמוקה לזכור, להנציח ולסגור כל מעגל".
מדברי משפחתו של שלמה חיימסון ז"ל: "אנו נרגשים עמוקות, מסופקים ומודים לנצח על המסירות הבלתי מעורערת, המאמצים הקפדניים והרגישות שהפגינו כל איש מקצוע וחוקר המעורבים במשימה נעלה זו. החזות במחויבות המוסרית של צבא ההגנה לישראל ומדינת ישראל לכבד את זכרו וכבודו של אבינו וסבנו האהוב ממלאת אותנו גאווה עצומה ונוגעת במעמקי נשמתנו. הידיעה שסיפור גבורתו, אהבתו לארץ ישראל ומסירותו עם ללידת בתו, מרים, מגיעים כעת לשיאם במקום מנוחה אחרון המזוהה עם שמו, מביאה שלווה בל תתואר למשפחתנו כאן בריו דה ז’ניירו
התרעות פיקוד העורף